מסכת כלים - פרק כח - משנה ח

בִּגְדֵי עֲנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס. טַלִּית שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לְקָרְעָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֻבָּהּ, אֵינוֹ חִבּוּר. הֶעָבִים וְהָרַכִּים, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ:

בגדי עניים. שהם עשויים מחתיכות חתיכות קטנות ואין בכולן חתיכה אחת שיהיה בה שלש על שלש:

הרי אלו טמאים מדרס. הואיל ויש בכל הבגד בכללו שלשה טפחים על שלשה טפחים או יותר, הרי הבגד כולו טמא מדרס:

כיון שנקרע רובה אינו חיבור. ואם נטמא הקצה האחד לא נטמא הקצה האחר:

העבים והרכים. הבגדים העבים והגסים ביותר, כגון הלבדין והמגוסין. והרכים ודקין ביותר, כגון השיראין והסריקין:

אין בהן משום שלש על שלש. ואין טמאין טמא מת ולא שאר טומאות עד שיהיה בהן ג׳ טפחים או יותר, משום דשלש על שלש מהן לא חזי למידי:

אינו חבור. בספ"ט דחולין ד' קכג מייתי לה ומסיים בה וטהורה. והיינו דכתב הר"ב במ"ה בפרק יא דזבחים דבגד שנטמא וקרעו ברובו דנטהר מדאורייתא לגמרי. ועמ"ש בזה לעיל פכ"ז משנה י:

[*והרכים. פי' הר"ב כגון השיראים והסריקין. שיראין היינו השירים דברפ"ט דכלאים. והסריקים. פירש"י בפ' במה מדליקין (שבת דף כ) עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו ויד"ש. ע"כ. ובפרק התכלת (מנחות דף ל"ט) כתב נעורת של משי]: