מסכת כלים - פרק כד - משנה טו
מסכת כלים - פרק כד - משנה טו
שְׁלֹשָׁה פְרָקִילִינִין הֵן. שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף, טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל חֲגָבִין, טָמֵא טְמֵת מֵת. וְשֶׁל קַיָּצִין, טָהוֹר מִכְּלוּם:
פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת כלים - פרק כד - משנה טו
פרקלינין. צורת יד של עור שנושאים ציידי עופות כשתופסים בידיהן העוף, שקורין אשטו״ר ואשפרוי״ר, ובו יוצאים לצוד חיה או עוף:
טמא מדרס. לפי שנשען עליו:
ושל חגבים. ההולכים לצוד חגבים ונותנים אותם בו:
ושל קוצים. ללקט קוצים. ואית דגרסי של קייצים, המייבשים פירות הקיץ, כגון העושים גרוגרות וצמוקים בשדה:
פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת כלים - פרק כד - משנה טו
של צדי חיה ועוף טמא מדרס. ואין זה [בית] אצבעות דתנן לקמן פכ"ו [משנה ג] [בית] אצבעות טהורות. [דהא] איכא של ציידי חיה ועוף וחגבים אלא ענין אחר הוא. הר"ש. וכן נמי אין זה כמו קסייה דמשנה ו פרק ט"ז. אף ע"פ שפירשו בו ג"כ הר"ב והרמב"ם שהוא בית יד. דמ"מ ענין אחר הוא ושמותם יוכיחו. אבל הר"ש לא הוצרך לכתוב זה. לפי שהוא מפרש קסייה קערות:
טמא מדרס. פירש הר"ב לפי שנשען עליו. וכ"כ הר"ש גם הרמב"ם כ"כ בחיבורו פרק כ"ז [מה"כ הלכה י"ד]. וכתב הכ"מ שאינו יודע מה צורך לו להשען עליו: