מסכת כלים - פרק ז - משנה ה

מסכת כלים - פרק ז - משנה ה

נִטַּל אַחַד מֵהֶן, מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. עָשָׂה שְׁנַיִם, זֶה כְנֶגֶד זֶה, מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. הָיוּ גְבוֹהִין מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִשָּׁלֹשׁ וּלְמַטָּן מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר, מִשָּׁלֹשׁ וּלְמַעְלָן מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. הָיוּ מְשׁוּכִים מִן הַשָּׂפָה, בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר, חוּץ מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת כלים - פרק ז - משנה ה

ניטל אחד מהן. היו שלשה וניטל אחד מהן, אכתי חזו קצת להיות שופת עליהם את הקדירה וחשיב כנתוץ ולא כנתוץ, הלכך מיטמאים במגע ואין מיטמאין באויר:

ור״ש מטהר. שהיה ר״ש אומר כל פטפוטי כירה שאין מיטמאין באויר אין מיטמאין במגע. ואין הלכה כרבי שמעון:

עשה שנים. עשה האומן מתחלתה הכירה בשני פטפוטין:

מיטמאים במגע ובאויר. דהוו להו כשתי אבנים שעשאן כירה, דתנן לעיל שהיא טמאה:

היו גבוהים. הפטפוטים:

ור׳ שמעון מטהר. אותו העודף על שלש אצבעות ולמעלה, בין במגע בין באויר. דכל פטפוט למעלה משלש אצבעות לא חשיב ככירה:

היו משוכים מן השפה. כמין בליטות עשויין בגוף הכירה, ומאותן בליטות נמשכין הפטפוטין שהן רגלי הכירה, והשתא נמצאים הפטפוטים חוץ מן השפה, ומה שיש מהן בתוך שלש לשפה נחשב ככירה עצמה ומיטמא במגע ובאויר, ובמה שיש מהן מחוץ לשלש בהא פליגי ר׳ מאיר ור׳ שמעון. ובכולהו הלכה כר׳ מאיר:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת כלים - פרק ז - משנה ה

ר' שמעון מטהר. כ' הר"ב ואין הלכה כר"ש. עיין [מ"ש] בזה בשם הכסף משנה בפ"ה משנה ג:

עשה שנים כו'. מטמא במגע ובאויר. וכן העתיק הר"ב. וכן נראה שהיא גי' הר"ש. אבל הרמב"ם בסוף פי"ז מהלכות כלים. העתיק במגע ולא באויר:

היו גבוהין כו' ר"ש מטהר. ל' הר"ב אותו העודף על ג' אצבעות ולמעלה בין במגע בין באויר. דכל פטפוט למעלה מג' אצבעות לא חשיב ככירה. ולשון הר"ש העודף מג' אצבעות היה מטהר ר"ש דלא חשיב ככירה. אי נמי כל הפטפוט היה מטהר דכיון דגבוה יתר מדינו לא חשיב ככירה כלל. ע"כ. וקרוב לשמוע שבדברי הר"ב חסר וצ"ל בין באויר דלא חשיב ככירה. א"נ כל הפטפוט היה מטהר דכל פטפוט [*הגבוה למעלה] כו'. ולפי' הרמב"ם שהפטפוטין הן קצוות שלמעלה מן הכירה יוצאין ובולטין. ניחא טפי. ודייק שפיר דקתני מג' ולמעלן מטמאין במגע ואין מטמאין באויר. (דממש) [דמשמע] מג' ולמעלה יש להם דין זה. לאפוקי לפי' הר"ב ולפי' ראשון דהר"ש לא דייק ולמעלה. ודו"ק. ומ"ש הר"ב. בכולהו הלכה כר"מ. עמ"ש בזה בשם הכ"מ פ"ה משנה ג:

היו משוכים מן השפה. פי' הר"ב כמין בליטות כו'. וכן פי' הר"ש. ויהיה פי' שפה. היא שפה תחתונה של הכירה. אבל לפי' הרמב"ם ניחא טפי דסתם שפה הוא פיו העליון. ובהכי מיירי נמי הכא: