מסכת כלים - פרק יד - משנה ח

מַפְתֵּחַ שֶׁל אַרְכֻּבָּה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכֻּבָּתוֹ, טָהוֹר, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פוֹתֵחַ בּוֹ מִבִּפְנִים. וְשֶׁל גַּם שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גֻּמּוֹ, טָהוֹר. הָיוּ בוֹ חָפִין וּנְקָבִין, טָמֵא. נִטְּלוּ חָפִין, טָמֵא מִפְּנֵי נְקָבִין. נִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין, טָמֵא מִפְּנֵי חָפִין. נִטְּלוּ חָפִין וְנִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין, אוֹ שֶׁפָּרְצוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה, טָהוֹר. מְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּן זֶה לְתוֹךְ זֶה, טְהוֹרָה. וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל מַתָּכוֹת, טְמֵאָה:

מפתח של ארכובה. שמתקפל כארכובה עם השוק. שעשוי כמין נו״ן כפופה שלנו. ורוב מפתחות שבארץ ישמעאל הם כן:

רבי יהודה מטמא. ואין הלכה כר׳ יהודה:

ושל גם. כמין ג״ם יוונית שהיא כמין נו״ן הפוכה:

היו בו חפין. כשנשבר מתוך גומו, נשתיירו בו חפין או נקבין. חפין הם השינים. נקבין, שנכנסים בהן שיני המנעול, שפעמים יש במפתח שינים והן נכנסים בנקבי המנעול ופותחים, ופעמים יש נקבים במפתח ומכניס אותן נקבים בשיני המנעול ופותח:

או שפרצו זה לתוך זה. שלא ניטלו החפין ולא נסתמו הנקבין, אלא שפרצו, כגון שנעקמו החפין ונתרחבו הנקבין שנוגעים זה בזה:

מסננת של חרדל. כמין נפה של מתכת שהחרדל נתון בה ומסתנן וקולטת את הפסולת:

מלמטן. בשולי המסננת משנפרצו בה שלשה נקבין ונעשו שלשתן נקב אחד, תו לא חזיא לסנן בה:

אפרכס. כלי של ריחיים רחב מלמעלה ומיצר והולך מלמטה, ונותנים בו חטים והוא מוציא אותם קמעא קמעא בריחיים:

מפתח של ארכובה. פירש הר"ב שמתקפל כארכובה עם השוק וכו'. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וז"ל רש"י בפ"ג דמנחות דל"ג וחבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה ? [*ועיין לקמן]:

ושל גם. פי' הר"ב כמין גם יונית שהיא כמין נון הפוכה דהיינו כזה ? [*וכן ראיתי בכתב מרובע של יוונית. וכמו שהזכרתי כבר ברפ"ג דמדות [ד"ה כמין גמא] אבל קשיא לי טובא שאם כן ליכא בינייהו דשל גם דהכא לשל ארכובה דלעיל. דכל שיש למפתח שני קוים דבוקים. שוב אין הבדל בין זה לזה אלא כפי שיניחו האדם זה לצפון ומערב או דרום ומערב. או דרום ומזרח. ואין בזה הבדל במפתחות עצמם. וראיתי בפירוש הרמב"ם. בנא"י שמצייר של ארכובה דלעיל כזה ?. ושל גם דהכא מצויר. כזה* ? ונ"ל טעמו שבכפיפת הרגל והשוק יש ג' קוים הירך והשוק והרגל. וק"ל] ובריש פ"ק דפסחים כתב הר"ב שתי שורות כמין גם יונית. שורה א' בזקיפה ושורה א' בשכיבה. התם נמי כדמות צורה זו. אלא שכל קו הוא ממלא כל השטח. אחד ברוחב מרתף. הוא קו העליון. וא' באורכו הוא קו הזקיפה [*ועיין [בפי' הר"ב] במ"ז פרק כ"ח]:

והאפרכס. פי' הר"ב כלי של רחיים כו' ונותנים בו חטים כו'. וכ"כ הרמב"ם. וכן פירש עוד הר"ב והרמב"ם גם הר"ש בסוף מכילתין. וקשה לי על הר"ב שבמ"ג פ"ד דב"ב פי' הקלת. אפרכסת שעושין סביב לרחיים לקבל הקמח כו'. וכ"כ עוד בקלת דתנן במ"ג פ"ד דזבים. אבל שם לא כתב שהוא אפרכסת. וראיתי שהרמב"ם [שם] מפ' קלת כפי' הר"ב. ומשמיט אפרכסת. ולפיכך אני אומר שהר"ב הרכיב שני פירושים ואינם עולים כאחד. דמה שפי' שם על קלת אפרכסת. לשון הרשב"ם הוא. ואינו מפרש שהוא לקבל קמח כהרמב"ם אבל פירש מרמויי"א בלע"ז. וכן פירש"י בריש חגיגה דף ג על אפרכסת דהתם. שהביאו הר"ב והר"ש לק' בסוף מכילתין לראיה לפירושם שהאפרכסת הוא כלי כו' ונותנים בו חטים כו':

של מתכות טמאה. שיש לו שם בפני עצמו. הרמב"ם ספ"ט מהלכות כלים: