מסכת כלים - פרק כח - משנה ג

הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית, בֵּין בְּבֶגֶד בֵּין בְּעוֹר, טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עַל הָעוֹר, טָהוֹר. מְלוּגְמָא, בְּבֶגֶד, טְהוֹרָה, וּבְעוֹר, טְמֵאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף בְּבֶגֶד, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִנְעָרֶת:

אספלנית. תחבושת שעושים מחלב ושעוה וחמאה ושמן וכיוצא בזה, וממרחים אותה על הבגד או על העור ונותנים על המכה והיא נמאסת, ואין הבגד והעור ראויין עוד לישיבה ולא לתשמיש אחר:

מלוגמא. תחבושת עשויה מקמח ותאנים וכיוצא בהן, שאדם לועס ונותן על גב המכה. ופירוש מלוגמא, מלא לוגמא:

בבגד טהורה. לפי שהבגד נמאס ומתבטל ותו לא חזי לתשמיש:

ובעור טמא. שאין המלוגמא מתדבקת על העור כמו על הבגד, ואין העור מתבטל בכך:

מפני שהיא ננערת. לאחר שנתיבשה מעל הבגד היא ננערת ונשמטח מאיליה מעל הבגד והולך כל הלכלוך. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

רבי יוסי אומר על העור טהור. ונ"א ל"ג. וכן נמחק בנא"י [*וכן בנוסחת מהר"ם ליתיה. וכן במשניות ישנים מנוקדים]. והסברא נותנת דלא גרסי' ליה. דאם טהור על העור. כ"ש שיהא מטהר ג"כ על הבגד. כדמוכח ממלוגמא. ומי ששנה כן אפשר שיצא לו הטעות ממתני' ו. ששם נשנה רי"א על העור טהור: