מסכת כלים - פרק ד - משנה ג

אֵיזוֹ הִיא גִסְטְרָא, כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ. הָיוּ בָהּ חִדּוּדִין יוֹצְאִין, כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה, כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. שׁוּלֵי קוֹרְפִיּוֹת וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, טְמֵאִין, שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:

כל שניטלו אזניה. חשובה גיסטרא, ואפילו היא שלימה, הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום. ואם נתרועעה, שיעורה כמוציא משקה:

היו בה חדודים. סתם חרס שנשבר יוצאין ממנו חידודים. כמו [איוב מ״א כ״ב] חדודי חרס:

כל המקבל עמה בזיתים. אם אין כזית יוצא בין חידוד לחידוד, חשוב תוך כמו הגסטרא עצמה ומטמא אפילו באויר. אבל אם יוצא זית מבינתים, אינו מטמא באויר. אבל מטמא במגע מטעם יד:

היתה מוטה על צדה. שנחלקה לארכה כמין עריבה ואינה יושבת אלא על דפנותיה ויש לה חידודים:

כל המקבל עמה בזיתים. כדרך שמטמאה כשיושבת על שוליה כך מטמאה יושבת על צדה. וסתם מתניתין כחכמים דלעיל דמטמאין בחבית שנחלקה כמין שני עריבות:

קתדרא. כסא של נשים ההולכות על העגלה:

קורפיות. על שם מקומן. והן כלים חדים שאין יושבים שלא מסומכין:

וקוסים. לשון קשות הנסך. ובסנהדרין הגונב את הקסוא והוא שם לכלי שרת. וקוסין הן מיני כלים ששוליהן חדין וכשמבשלים בהן מניחין אותן על כלי ברזל שקורין טריפיד״י בלע״ז, וכשמורידים אותן סומכין אותן באפר הכירה:

הצידונין. שנעשים בצידון:

[*היו בה חדודים. לשון הר"ב סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים. ומסיים הר"ש כעין שינים בולטין מן הגיסטרא. והגיסטרא מקבלת כשיעורה. והשינים הבולטין הוא החידוד. ע"כ. ומ"ש הר"ב כמו חדודי חרס. וכ"כ הר"ש. והוא פסוק באיוב מא] [כב]:

כל המקבל. כלומר כל שני חידודים שמקבלים ואין יוצא זית מביניהם:

בזיתים. הכא נמי סתם כרבי מאיר דריש פ"ג ועיין מ"ש שם במשנה ב:

מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר. עיין בפי' הר"ב פ' דלעיל מ"ד:

[*קתדרא. פי' הר"ב כסא וכו' על העגלה. לפי שראה בלשון הרמב"ם שכתב סתם בהליכתן בדרכים. הוסיף הוא לבאר על העגלה. אבל בנוסחאות ארץ ישראל נתוסף על הגמלים. ועיין עוד בפי' הר"ב בפכ"ד משנה ב]:

קוסים. פי' הר"ב לשון קשות הנסך. ובסנהדרין. סוף פרק ט. והרמב"ם כתב שנמצא בקצת הנוסחאות כוסין. וכן בחבורו פרק י"ח העתיק כוסות:

שלכך נעשו מתחלתן. והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס. בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים אמנם הוא לכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבים שלא מסומכים. הנה יצטרך שיהיו שבריהם כן. ואז יקבלו טומאה. הרמב"ם: