מסכת כלים - פרק כח - משנה ב

פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהִתְקִינוֹ לָפוֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, לְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה, לְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם, בֵּין מוּכָן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מוּכָן, טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּין מִן הַמּוּכָן, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן, טָהוֹר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִן הַמּוּכָן, טָמֵא. שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן, טָהוֹר:

לפוק. לסתום נקבין שבמרחץ שלא יצא החום:

ולנער בו את הקדירה. לאחוז בו את הקדירה כדי לערות ממנה לתוך הקערה או לתוך התמחוי:

בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן. בפרק במה מדליקין מוכיח, דבהניחו בקופסא כולי עלמא לא פליגי דטמא, דהא אחשביה. ובזרקו לאשפה כולי עלמא לא פליגי דטהור, דהא בטליה. כי פליגי, היכא דתלה אותו במגוד, קויליי״א בלע״ז, או הניחו אחורי הדלת. ר׳ אליעזר סבר בין הניחו במגוד שנראה כמוכן לגבי זרקו באשפה, בין הניחו אחורי הדלת שנראה כאיגו מוכן לגבי הניחו בקופסא, לעולם טמא כל זמן שלא זרקו באשפה. ורבי יהושע סבר, לעולם טהור כל זמן שלא הניחו בקופסא. ורבי עקיבא סבר, דתלאו במגוד מוכן הוא והוי כאילו הניחו בקופסא וטמא, והניחו אחורי הדלת דהוי שלא מן המוכן, הרי הוא כאילו זרקו באשפה וטהור. והתם מסיק דהדר ביה ר׳ עקיבא לגבי ר׳ יהושע. והלכה כר׳ יהושע:

בין מוכן בין שאינו מוכן טמא. בשאר טומאה חוץ מן המדרס. שהרי הוא פחות מג' טפחים. הרמב"ם פכ"ב מה"כ [הלכה כב] [*וז"ש הר"ב במגוד קוליי"א בלע"ז. כן כתב רש"י שם קבולי"א בלע"ז והרמב"ם בפירושו כתב שהוא יתד]: