מסכת כלים - פרק טז - משנה ח

תִּיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן, תִּיק מִסְפֶּרֶת וּמִסְפָּרַיִם וְהַתַּעַר, תִּיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכּוֹחַל, תִּיק מַכְתֵּב, וּתְרוּנְתֵּק, תִּיק טַבְלָא וּסְקֹרְטְיָא, בֵּית הַחִצִּים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. תִּיק סִמְפּוֹנְיָא, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה, טָמֵא. מִצִּדּוֹ, טָהוֹר. תִּיק חֲלִילִין, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ. חִפּוּי הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת, וְהָרֹמַח, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְתִיק, טָמֵא. לְחִפּוּי, טָהוֹר:

הפגיון. סכין שיש לו שתי פיות:

תיק מכחול. תיק הכלי שבו כוחלין העין:

ובית הכחול. הכלי ששומרים בו את הכחול:

מכתב. קולמוס של נחושת וברזל:

תרונתיק. תרין תיק. והוא כלי אחד ובו תיקין הרבה חלוקים, לקולמוס ולסכין ולמספריים. ורופאי החבורות משתמשים בכלי זה הרבה. ובלע״ז פינארו״ל:

פגושות. חצים רחבים. ומחי קבלו, מתרגמינן ומחת פגושוהי:

סמפוניא. כלי זמר של מתכת:

מצדו טהור. שכל שמכניסו מן הצד אינו חשוב נרתיק, אלא מכסה בעלמא:

האלה. שבט של ברזל ובראשו עיגול כמו כדור, ויוצאים בו יתדות שדומות לשקדים, בערבי קורין לו דבו״ס, ובלע״ז מאצ״א:

העשוי לחיפוי. למכסה. תרגום מכסה, חופאה:

טהור. דתניא, יכול שאני מרבה חיפוי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא י״א:ל״ב) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחיפוי כלים:

[*הסיף. הוא הסייף דבריש פרק יג. וכן העתיק הרמב"ם בריש פ"ד מה"כ. אבל מפני שלא ראיתי כן בשום נוסח משניות לא שלחתי בו יד להגיהו]:

מספרת. מפורש רפי"ג:

תיק טבלא וסקורטיא. בערוך ערך סקורטיא מפרש כמו סקורטיא דלעיל מ"ד. וכ' בעל כף נחת וז"ל וא"א לפרש כן לפי שהתיק נעשה לשלא יפסד או יתלכלך הכלי החשוב שבתוכו ולא שייך תיק לדבר מאוס ומוסרח כסקורטיא לפי פירושו. אבל מה שנראה לפרש שזאת הטבלא היא שעושין בעלי חכמת התכונה ממתכות. ובה שרטוטין ורשמים שבהם מכירים מהלך החמה והכוכבים בגלגל המזלות. ונקראת היום אצל בעלי המלאכה אסטורל"ב(ג). ופעמים עושין אותה *)עץ וסוקרין בסיקרא ורושמין השריטות על הסיקרא ולרוב חשיבות זאת הטבלא עושין לה תיק. ויהיה פי' המשנה כך. תיק טבלא של מתכות. וסקורטיא או של עץ סקורה ושרוטה. עכ"ל. ואני מביא סעד לפירושו ממ"ח פ"ב דר"ה דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא:

בית הפגושות. פי' הר"ב חצים רחבים. ומחי קבלו [יחזקאל כו] מתרגמי' ומחת פגושוהי. וכ"ה בפי' הרמב"ם. אבל בתרגום שלנו פגוזהי. ובחבורו פ"ד מהל' כלים העתיק ובית הפגוזות. [*והר"ש כתב וז"ל פגושות חצים רחבים. וי"א הפוגיות. ומחי קבלו תרגום ומחת פגזוהי עכ"ל. והוא מהערוך]:

הרי אלו טמאים. שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה [*כדתנן במתני' דלעיל]. הרמב"ם שם:

תיק תלילין ר' יהודה מטהר. מפני שהוא נותן מצדו. ומשמע דלת"ק טמא ואע"פ שהוא נותן מצדו שא"א שיחלקו במציאות. וגם הרמב"ם העתיק בחבורו שם. תיק תלילין בין הטמאין. וצ"ע מאי שנא תיק חלילין שיהא טמא לת"ק. והרי ת"ק נמי מטהר בנותנו מצדו:

האלה. פי' הר"ש שבט של ברזל כו'. ובמ"ד פ"ו דשבת מפרש עוד פירוש אחר:

לחפוי טהור. עיין במשנה ו פכ"ו: