מסכת כלים - פרק כג - משנה ד

הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס. כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה, וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כוֹרֵם עָלָיו אֶת הַכֵּלִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב:

המטה והכר והכסת של מת. אע״ג דמת אינו מטמא מדרס והנך למת עשויין ולא לישב עליהן, אפ״ה טמאים מדרס, מפני שהנשים יושבות עליהן [ומבכות את מתיהן]:

ומשבר של חיה. מושב האשה היולדת. על האבנים (שמות א׳) מתרגמינן על מתברא:

שהוא כורם עליו. גרסינן. כלומר מקפל ומתקן שם את הבגדים:

אמר ר׳ יוסי אין בהן משום מושב. ומתני׳ דפרקין דלעיל דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא נטלו חפויו טמא. פליגא אדר׳ יוסי. ואין הלכה כר׳ יוסי:

כסא של כלה ומשבר של חיה כו' אר"י אין בהם משום מושב. ולא אתפרש טעמא מאי. וגם צ"ל דמשבר של חיה אין ישיבתו ישיבה כלפי אסלה דס"פ דלעיל דהא לא פליג ר"י אאסלה:

וכסא של כובס שהוא כורם עליו כו'. כך היא גירסת הר"ב. [*וכן העתיק הרמב"ם בפירושו]. והכי איתא בפ"ט דשבת דפ"ח אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכבש הוא אמר מר זוטרא ברי' דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים. והרמב"ם [*בחבורו פכ"ה מה' כלים] העתיק *)שכובס עליו את הכלים וכן הוא במשנה שבגמ' דפוס ישן. [*וכתב הכ"מ רבינו והרא"ש פירשו שהוא מכבש. ולדבריהם יהיה טמא מדרס מפני שיושב עליו כשהכלים בתוכו להדקו. כדי שיכבשו הכלים]: