מסכת כלים - פרק ח - משנה ז

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָעַיִן שֶׁל תַּנּוּר, בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה, בָּעַיִן שֶׁל כֻּפָּח, מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ, טָהוֹר. וְאִם הָיָה בָאֲוִיר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת מִן הַמֵּת, טָהוֹר. וְאִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא:

בעין של תנור. הוא חור כעין עין שעושים בתנור להוציא העשן, וכשמכניסים הפת לתנור סותמים אותו שלא יצא החום, ואינו חשוב כתוכו של תנור:

אם היה באויר. במקום מגולה שלא היה תחת האוהל, אפילו כזית מן המת נתון בעינו, טהור התנור, דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון שאין בעין פותח טפח:

ואם יש בו פותח טפח. שעובי שפת העין החיצונה בולטת ומאהלת על כזית מן המת בטפח על טפח:

הכל טמא. העין והתנור. שטפח על טפח אוהל מביא את הטומאה:

בעין של תנור. לשון הר"ב הוא חור. כעין עין כו'. וכשמכניסים כו' סותמים כו'. ויהיה זה הנקב פעם סתום. פעם פתוח. ויקרא עין. כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד. הרמב"ם:

ואם היה באויר. פי' הר"ב במקום מגולה כו'. וקאי אתנור וכן פי' הר"ש והראב"ד בפי"ג מה"כ. אבל הרמב"ם מפרש שאם היה השרץ באויר העין. וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה לפרש אתנור דמלתא דפשיטא הוא. אבל לפירושו קמ"ל שאין אויר העין ואויר התנור נחשב לאחד. [*ולי קשה טפי שאם הפי' שהתנור הוא באויר א"כ סיפא ביש פותח טפח דטמא. אמאי כיון שהתנור אין עליו אהל מי יביא הטומאה. וכמ"ש בשם התוס' במ"ב פי"ח ועיין בפ"י דאהלות]:

אפילו כזית מן המת טהור. עיין מ"ש ברפ"ה דאהלות: