מסכת כלים - פרק יא - משנה ז

קֶרֶן עֲגֻלָּה, טְמֵאָה. וּפְשׁוּטָה, טְהוֹרָה. אִם הָיְתָה מְצֻפִּית שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, טְמֵאָה. הַקַּב שֶׁלָּהּ, רַבִּי טַרְפוֹן מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן, הַכֹּל טָמֵא. כַּיּוֹצֵא בוֹ, קְנֵי מְנוֹרָה, טְהוֹרִין. הַפֶּרַח וְהַבָּסִיס, טְמֵאִים. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן, הַכֹּל טָמֵא:

קרן עגולה וקרן פשוטה. חצוצרות מקרני הבהמות עשויות פרקים פרקים מחוברים, אלא שאחת מהן צורתה עגולה ואחרת פשוטה. וחיבור הפרקים של עגולה קשים וצריכים אומן יותר מחיבור הפרקים של פשוטה, ומפני זה אמרו המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת, משא״כ בפשוטה:

קרן עגולה טמאה. שיש לה בית קיבול. וקרן פשוטה טהורה, שאין לה בית קיבול. וקרנים דין כלי עצם יש להן, שפשוטיהן טהורים כפשוטי כלי עץ:

מצופות. מקום הנחת הפה, והוא הקצר שבה. מלשון עומדים צפופים:

טמאה. דחשבינן לה ככלי מתכות, ואף על פי שהיא פשוטה מקבלת טומאה:

הקו שלה. הצד הרחב שבה אם היה של מתכות:

ר׳ טרפון מטמא וחכמים מטהרים. והלכה כחכמים:

קני מנורה טהורים. שאין להם שם בפני עצמן, ותנן לעיל בריש פרקין כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו, טמא:

הפרח. מקום מושב הנר שבראש המנורה פרח שמו:

בסיס. רגלי המנורה שהיא יושבת עליהן:

קרן עגולה כו'. לשון הר"ב חצוצרות מקרני הבהמות. ועיין מ"ש בסוף מסכת קנים. דקרנות נקראו חצוצרות. ולשון הר"ש כלי שיר עשויין מקרן. כדכתיב (דניאל ג׳:ה׳) קל קרנא משרוקיתא:

וקרן פשוטה טהורה. פי' הר"ב שאין לה בית קבול. וקרנים דין כלי עצם יש להן כו' כדתנינן בר"פ:

[*מצופית. פי' הר"ב מקום הנחת הפה. והוא הקצר שבה. כלומר מקום הצר. שהרבה פעמים נמצא בלשונם שמשתמשים בל' קצר. והמכוון בו צר. ולפי שאינו רחב. קראוהו קצר. ומ"ש הר"ב מלשון עומדים צפופים. שבמ"ה פ"ה דאבות]:

הקב שלה. והר"ב העתיק הקו וכן נמצא במשנה שבדפוס הגמ'. גם הרמב"ם העתיק כן. אבל הר"ש העתיק כגי' הספר. ופי' בשם הערוך שהוא נרתק שלה וכלי הוא. כמו קב הקטע בפ' במה אשה [משנה ח] שהוא כלי ונרתק לרגל. וגם בנוסח מהר"ם הקב. וכן במשניות ישן ומנוקד:

רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין. נ"ל דמדתנן ובשעת חבורן הכל טמא. דהא דמטהרים החכמים ה"ט דאין לקו שם בפני עצמו. ופלוגתייהו כפלוגתת ר"ע וחכמים דלעיל [*ועיין שם]: