מסכת כלים - פרק כג - משנה ג

מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב. מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, וּמוֹשָׁב לֹא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ. תָּפִית שֶׁל חֲמוֹר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, טָהוֹר. שִׁנָּה בָהּ אֶת הַנְּקָבִין, אוֹ שֶׁפֵּרְצָן זֶה לְתוֹךְ זֶה, טְמֵאָה:

חלק מגעו ממשאו. דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים:

תפית של חמור. עצים שנותנים על גב החמור לחבר ולקשור עליהם המשא. ואינן ראויין לא לרכיבה ולא לישיבה:

שינה את הנקבים. דבשינוי נקביהן נותן מקום לאדם לישב שם:

או שפרצן. שהסירם ממקומם ונתנן זה לצד זה. ויש מפרשים, תפית של חמור טהורה לפי שאין ברחבה טפח, וכל שאין ברחבה טפח לא חזי לישיבה, וכששינה את הנקבים דהיינו שהרחיב מקום המושב או שפירצן ונעשה מקום המושב רחב טפח, טמאה:

מרכב חלק מגעו ממשאו. פירש הר"ב דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים ומנין שבטומאת מרכב חלק מגעו ממשאו ובמשכב לא חלק שהרי הוא אומר במשכב (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ובמרכב הוא אומר (שם) וכל המרכב אשר ירכב עליו וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא נאמר בו יכבס בגדיו מלמד שאינו מטמא בגדים בשעת מגעו ונאמר (שם) והנושא אותם יכבס בגדיו אחד הנושא את המרכב. או הנושא משכב מטמא בגדים בשעת נשיאותו. הרמב"ם פ"ו מה' משכב ומושב. ומה שדקדק לכתוב בשעת נשיאותו הוא כמו ששנינו בפ' בתרא דזבים: