מסכת כלים - פרק יג - משנה ד

מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֻרְנָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד, טְמֵאָה. הַמַּעֲצָד וְהָאִזְמֵל וְהַמַּפְסֶלֶת וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ, טְמֵאִים. נִטַּל חִסּוּמָן, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, טְמֵאִים, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ. וְהָרוּקְנִי בִפְנֵי עַצְמָהּ, טְהוֹרָה:

מגריפה. עשויה לגרוף את האפר מן הכירה ומן התנור, וכשהוסרה כפה נשאר הבית יד שלה עשוי כעין קורנס של נפחים, ואין הלכה כר״מ:

מגירה. היא משור בלשון מקרא. סיג״א בלע״ז:

אחת מבינתיים טהורה. אם ניטל מכל בין שתי שינים שן אחת, אי אפשר יותר לגרר בה, הלכך, טהורה דלא חזיא לתשמישה:

נשתייר בה. מן השינים השלימים שיעור הסיט במקום אחד:

טמאה המגירה. דבאותו מלוא הסיט שהוא שלם חזיא לגרר. ושיעור מלוא הסיט, כל מה שאפשר לאדם להרחיב בין אצבע לאמה:

מעצד. כלי ברזל שהחרש מנסר בו הנסרים. דולדור״א בלע״ז:

איזמל. תער קטן שמלין בו את התינוק. תרגום חרבות צורים, איזמלין חריפין:

והמפסלת. ברזל מחודד קבוע בתוך עץ, ומוליכין ומביאין אותו על הלוח ומחליקין אותו. לשון פסל לך:

מקדח. כלי שבו מנקבים הלוחות:

שנפגמו. נתבקעו:

ניטל חיסומן. בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדח נותנים ברזל טוב ונחשב, אצאל״ו בלע״ז, וחוסמין פיהן בו כדי שיהא חד לחתוך יפה, וזה קרוי חיסומן:

והרוקני. העץ שהמפסלת קבועה בו קרוי רוקני. ואם ניטל הברזל שפוסל ומחליק ונשאר העץ לבדו בלא הברזל, טהור:

מגריפה. פי' הר"ב עשויה לגרוף כו'. את היעים מתרגמי' ית מגרופיתא. הר"ש:

מגירה. פי' הר"ב היא משור כו'. מליאה פגימות כשרוצים לחתוך קורה לשנים. מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה. ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה. הר"ש:

המעצד. פי' הר"ב כלי ברזל שהחרש מנסר כו'. וכ"כ הר"ש ועיין מה שכתבתי במשנה ה פ"ג דמכות:

חיסומן. כתב הר"ב בפי החרב וכו' נותנים ברזל טוב ונחש' אצאל"ו בלע"ז והוא בשם יכונה אצל רז"ל פרזלא הנדוואה. הרמב"ם. וכתב עוד וזאת הדבקה יקרא חיסום להיות על פי הכלי מחזיק לו ומונע אותו מהחזרה והבקיעה. מלשון לא תחסום שור בדישו (דברים כח):

וכולם שנחלקו לשנים טמאים. וכך העתיק הרמב"ם בפי"א מהל' כלים. אבל לשון הר"ש וכולם שנחלקו לב' אין עושין מעין מלאכתן חוץ מן המקדח. ע"כ. נראה שגורס טהורים. וכך הגיה מהר"ם: