מסכת כלים - פרק ח - משנה יא

הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָמֵא, שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ וְהִכַּתָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם, אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, נִטְמָא:

האשה שנטף חלב מדדיה. והיא טמאה, וחלב הנוטף מדדיה הוי כמשקה שנגע בה ונעשה תחילה:

שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון. ואע״ג דחלב הנוטף מדדיה שלא לרצונה היה, דלא ניחא לה, אפילו הכי נטמא התנור. דלענין הכשר זרעים דוקא בעינן דניחא ליה, אבל לא לטמא:

היתה גורפתו. שהיתה גורפת התנור הטמא להוציא אפרו:

והכה קוץ ויצא ממנה דם. ודם המכה חשיב משקה:

ונתנה אצבעה לתוך פיה. כדרך הנכוים באצבעם שנותנים אצבעם בפיהם:

נטמא. גרסינן. כלומר נטמא התנור מחמת הרוק והדם:

האשה שנטף חלב מדדיה. פירש הר"ב והיא טמאה וחלב כו'. הוי כמשקה כו' וכדתנן במסכת טבול יום רפ"ב:

והכתה. כך העתיק הראב"ד וכן הגיה מהר"ם:

נטמא. פי' הר"ב כלומר נטמא התנור מחמת הרוק והדם. ותימה דהא מפרש היתה גורפתו התנור הטמא. אבל עירוב פירושים הם. דהא דכתב כאן דקאי אתנור. הוא פי' הר"ש. וכ"כ הראב"ד בפט"ו מה' טומאת אוכלים. ומ"ש היתה גורפתו התנור הטמא הוא פי' הרמב"ם וגרס נטמאה. ומפרש אתרומה שבפיה. וכן ג"כ הערוך. ערך גרף. גרס נטמאת. ומפרש אדבלה תרומה שבפיה: