מסכת שבת - פרק יא - משנה א

הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים. רשות היחיד הוא מקום שהוקף ד׳ מחיצות גבוהות עשרה טפחים וביניהן ד׳ טפחים על ד׳ טפחים או יותר, על כן אפילו יש בו כמה מילין, אם הוקף לדירה כגון מדינה שמוקפת חומה ודלתותיה נעולות בלילה. ומבואות שיש להן ג׳ כתלין ולחי ברוח רביעית. וכן תל גבוה עשרה ורחב ד׳, או חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד׳. ואפילו כלים, כגון ספינה ומגדל של עץ וכיוצא בהם, אם יש בהם ד׳ על ד׳ בגובה עשרה כל אלו רשות היחיד הן. ואויר רשות היחיד כרשות היחיד עד לרקיע. ועובי הכתלים של רשות היחיד נדון כרשות היחיד. ורשות הרבים הוא כגון השווקים והרחובות, המדברות והדרכים המפולשים להם, והוא שיהיה רוחב הדרך ט״ז אמה ולא יהיה עליו תקרה, ואיכא למאן דאמר שצריך נמי שיהיו בוקעים בהם ששים רבוא בכל יום כדגלי מדבר. ואויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד י׳ טפחים, ולמעלה מי, ברשות הרבים מקום פטור הוא. ומקום שאין בו ד׳ על ד׳, וגבוה מג׳ טפחים ולמעלה הוא מקום פטור, אפילו קוצים וברקנים וגללין ברשות הרבים גבוהים משלשה ולמעלה ואין בהם ד׳ על ד׳ הרי הן מקום פטור, וכן מקום המוקף מחיצות ואין בו ד׳ על ד׳, או חריץ שאין בו ד׳ על ד׳ ועמקו משלשה ועד התהום הרי זה מקום פטור. ומקום שהוקף ד׳ מחיצות גובהן מג׳ ועד עשרה ויש בו ד׳ על ד׳ או יותר, או תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יותר גבוה מג׳ ועד עשרה, או חריץ שיש בו ד׳ על ד׳ עמוק מג׳ ועד עשרה, ומבוי סתום משלש רוחותיו שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית, והים והבקעה, כל אלו כרמלית הן. ופירוש כרמלית, כארמלית, כלומר כמו אלמנה שאינה בתולה ולא נשואה לבעל, כך רשות זו אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. ואויר כרמלית ככרמלית עד עשרה, ומעשרה ולמעלה בכרמלית הוי מקום פטור. והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או המכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב חטאת. מרשות היחיד לכרמלית, או מרשות הרבים לכרמלית, ומכרמלית לשתיהן פטור אבל אסור. מרשות היחיד או מרשות הרבים למקום פטור או ממקום פטור לשניהן, מותר לכתחלה. ואינו צריך לומר מכרמלית למקום פטור, או ממקום פטור לכרמלית, שהוא מותר. והמעביר מתחלת ד״א לסוף ד״א ברשות הרבים, חייב חטאת. בכרמלית, פטור אבל אסור. ברשות היחיד ובמקום פטור, מותר לכתחלה לטלטל ולהעביר בכל הרשות כולו ואפילו הוא כמה מילין:

ר״ע מחייב. דס״ל מכי עבר החפץ באויר רשות הרבים בתוך עשרה הרי הוא כאילו נח. ורבנן סברי קלוטה בתוך עשרה באויר רשות הרבים לאו כמי שהונחה דמיא. אבל למעלה מעשרה שהוא מקום פטור כולי עלמא לא פליגי דפטור. והלכה כחכמים:

הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים וכו'. מ"ש הר"ב בתנאי רשות היחיד אם הוקף לדירה משום דאי לאו הכי אם הוא יותר מבית סאתים אע"ג דהזורק לתוכו מרשות הרבים חייב מ"מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו [יותר מן] ד"א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהא מוקף לדירה. ב"י סי' שמ"ה. ומ"ש ודלתותיהן נעולות תמצא מפורש בס"ד במ"ט פ' אחרון דעירובין. [* ומ"ש ולחי ברוח רביעית וכן קורה כדמפרש לקמן] ומ"ש והוא שיהיה רוחב הדרך י"ו אמה. וכן לשון הרמב"ם בחיבורו ריש פ' י"ד ולרבותא נקט דרך שצריך שיהיה רוחב ט"ז אמה וכ"ש כל הני דנקט וכן בפירושו ריש מכילתין כ' בסתם רה"ר מקום שידרכו בו כל העם וכו' ושיהיה רוחב ט"ז אמה וכן בטור סי' שמ"ה רה"ר רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה וכשאין בו ט"ז אמה היא כרמלית כמ"ש הרמב"ם בפי"ד. ומ"ש ולא יהיה עליו תקרה שאם יש עליו תקרה הרי דינו ככרמלית כדאיתא בגמ'. ומ"ש במקום פטור שיהיה מג' ולמעלה משום דכל פחות מג' כלבוד דמי. והוי רה"ר. ומפני זה הקשו אהא דמפורש ברפ"ק דצריך שיעקור או יניח החפץ ברה"ר במקום שיש בו ד' על ד' דהיכי דמי אי למטה מג' הרי הוא כקרקע עצמה ואי למעלה מג' ועד עשרה כרמלית ואי למעלה מעשרה רשות היחיד [* כן לשון הר"ן ומיירי במקום מסוים דאית ביה ד' על ד' ולהכי לא הוי מקום פטור]. וכתבהר"ן שם בשם הראב"ד דמשכחת לה בב"ח גבוהים מג' שעומדים ברה"ר שאין חולקין רשות לעצמן. א"נ בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה"ר ואי דאית ליה ד' מיהו מחייב ואי לא פטור וזה שלא כדעת רש"י ורמב"ם שכתבו דעמוד וכו' אפי' כשאינו רחב ד' עכ"ל. ומ"ש וכן מקום המוקף כו'. עיין עוד מזה במ"ז פ' בתרא דעירובין. [* ומ"ש או חריץ שיש בו ד' על ד' כו' עיין מ"ש במשנה ד'. ומ"ש ומי' ולמעלה דבכרמלית הוי מקום פטור עיין מ"ש בזה במשנה ד' בס"ד]. ומ"ש דהמעביר מתחלת ד"א וכו' במשנה ג' ועיין שם: