מסכת שבת - פרק כב - משנה ב

כֹּל שֶׁבָּא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, וְכֹל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן, וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים וְקוּלְיָס הָאִסְפָּנִין, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן:

כל שבא בחמין. שנתבשל:

מדיחין. דהדחתו אינה בשולו אבל לא שורין:

חוץ מן המליח הישן. דג מליח שעברה עליו שנה משנמלח:

וקוליס האספנין. דג שקליפתו דקה והדחתו בחמין הוא גמר בשולו:

אין פירוש