מסכת שבת - פרק יא - משנה ב

כיצד. רבנן קאמרי ליה:

שתי גזוזטראות. והן נסרים יוצאים מכותל העליה ולחוץ על רשות הרבים, והגזוזטראות עצמן הן רשות היחיד, וכשהן זו כנגד זו בשני צדי רשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור, שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ורחב רשות הרבים מפסיק ביניהן:

היו שתיהן בדיוטא אחת. כלומר בעליה אחת באורך רשות הרבים, ויש הפסק רשות הרבים ביניהן:

הזורק פטור. הואיל ולמעלה מעשרה הוא, ולא מצינו זריקה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים במשכן, והמושיט חייב, ואע״פ שמושיט למעלה מעשרה, שמצינו הושטה כיוצא בה במשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהן:

שכן היתה עבודת הלוים. מושיטים מזה לזה למעלה מעשרה ואורך רשות הרבים באמצע, כיצד [שתי] עגלות זו אחר זו ברשות הרבים ופורקי המשכן היו מושיטין לאותם שעל העגלות שאצלן הן סמוכות וקרובות והן מושיטין לאלו שלפניהם, וכל אחת מהעגלות רשות היחיד הן:

אבל לא זורקים. שאין הקרשים נזרקין מפני כובדן:

חוליית הבור. עפר שמוציאין מחפירת הבור רגילין ליתן סביבות פי הבור כמין חומה להיקף, ואשמעינן דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה, ותני בור לעמקו ותני סלע לגבהו:

הנוטל מהן. ומניח ברשות הרבים, או הנוטל מרשות הרבים ונותן על גבן, חייב:

כיצד. פי' הר"ב רבנן קאמרי ליה. והדר פי' למתני' דלמעלה מעשרה. וכן פי' רש"י ונימוקו עמו דגזוזטראות דומיא דעגלות והן היו גבוהות עשרה שהרי רשות היחיד הן כמ"ש הר"ב. וקשיא להר"ב שפי' במתני' דלעיל דבלמעלה מי' ד"ה דפטור וא"כ מתני' ככולי עלמא ואמאי כתב דרבנן קאמרי ליה [* אבל לרש"י ל"ק דמפ' במתני' כס"ד דרבא בסוגי' דדילמא בלמעלה מי' פליגי אבל בלמטה מי' ד"ה חייב וזה דרכו של רש"י ברוב המקומות לפרש כדס"ד דהסוגיא כמו שאני מזכיר בזה בהרבה מקומות]. ועוד מאי כיצד דהכא בלמעלה מי' לא שייך למיתני כיצד כיון דלא קאי אדלעיל דבלמטה מי' איירי. וכתבו התוספות בירושלמי יש איכא דתני כיצד ואיכא דלא תני כיצד ומפרש התם דההוא אמורא דמוקי פלוגתא למעלה מי' תני כיצד וההוא דמוקי לה למטה מי' לא תני כיצד:

שכך היתה עבודת הלוים. והוצאה מלאכה גרועה היא. ולפיכך הוצרך למצוא הושטה דתולדה היא שהיתה במשכן. תו' ריש מכילתין [ועיין מ"ש שם]: