מסכת שבת - פרק י - משנה ד

הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, פָּטוּר, לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו, חַיָּב. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַיֶּבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין:

לפניו ובא לו לאחריו פטור. דנתכוין לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה:

לאחריו ובא לו לפניו חייב. דנתכוון לשמירה פחותה, ועלתה בידו שמירה מעולה:

סינר. כעין מכנסים קטנים חוגרות אותן לצניעות. ואם תלתה בהן שום דבר להוציא ובא לה לצד אחר חייבת:

שכן ראוי להיות חוזר. דרכו להיות חוזר וסובב סביבותיה, ומתחלה ידעה שסופו להתהפך:

רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין. של מלך. הרצים הנושאים אגרות נותנים אותם בעצים חלולים כדמות קנים ותולים בצוארם, ודרך אותו קנה להיות חוזר וסובב מלפניו ומאחריו סביב לצוארו [ו] יודע היה שסופו להתהפך. ואין הלכה כר׳ יהודה:

לאחריו ובא לו לפניו חייב. ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דאיתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפי' לאחריו ובא לו לפניו דסד"א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ"ל דנתכוין וכו' ועלתה וכו' ודיוקא דמתני' לא קשיין אהדדי. הכי הוה לפום מסקנתא דגמ':

באמת. מפורש רפ"ב דתרומות:

ר"י אומר אף מקבלי פתקין. פירש הר"ב ודרך אותו קנה להיות חוזר. וסיימו התוספות ות"ק דר' יהודה לא חשיב ליה חוזר עכ"ל. וצ"ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר הנשים ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי אם חוזר כלל אם לא שא"א שיחלקו במציאות איך הוא ועיין ברפי"ב מ"ש שם בס"ד: