מסכת שבת - פרק טז - משנה ה

שידה. עשויה כמין ארון:

תיבה. קטנה של שולחנים:

ומגדל. ארמאריא״ו בלע״ז, ובערבי מנשא״ר, ושלשתן של עץ:

מפני שהוא מחרך. ואין האור נאחזת בו ומציל על כלי עץ שלא ישרף:

בין מלאים. מים:

שאין יכולין לקבל את האור. מפני שחדשים הם, וסבר ר״י גרם כבוי אסור אפילו במקום הפסד ממון. ואין הלכה כר״י:

פורסין עור של גדי. לפירש"י שכתבתי בפרק ד' דדוקא עורות של בהמה גסה מטלטלין דחזי למזגא עלייהו מפרשים התוס' לעיל דהכא מיירי כשייחדו לישיבה ולר"ת דאינו מחלק בין גסה לדקה [א) בד' פראג: לעיל ביבשים והכא בלחין ובא מתוקן בד' קראקא כמו שהוא לפנינו] לעיל והכא ביבשים וביו"ט אף בלחין:

[* שידה. פי' הרע"ב העשוי כמין ארון עמ"ש במ"ב פי"ח דכלים]:

מפני שהוא מחרך. מודיע תועלת פרישת העור וכו'. הרמב"ם: