מסכת שבת - פרק יב - משנה ד

מסכת שבת - פרק יב - משנה ד

הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב. כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס, וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת שבת - פרק יב - משנה ד

בסם. אורפימנ״ט בלע״ז:

בסיקרא. מין אבן שצובע אדום:

בקומוס. מין עפר וצבעו שחור. פ״א שרף אילן גומא בלע״ז:

בקנקנתום. זא״ג בערבי, ובלע״ז ודריאו״לי:

ובכל דבר שהוא רושם. לאתויי מים ששרו בהם עפצים, גאלי״ש בלע״ז, שהוא רושם שרשומו מתקיים:

על ב׳ כותלי זויות. אחת במזרח ואחת בצפון, סמוכות זו לזו במקצוע:

על ב׳ לוחי פנקס. ספר שהחנוני כותב בו חשבונותיו. ואע״ג דלאו על לוח א׳ הם, אם נהגין ונקראין זה עם זה כגון שכותבין על שני שפתי הלוחין הסמוכין זה לזה, חייב:

הכותב על בשרו. בדיו:

והמשרט על בשרו. בברזל עושה צורת אותיות בבשרו:

רבי יהושע פוטר. ואפילו הוציא דם, לפי שאין דרך כתיבה בכך. והלכה כר׳ יהושע:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת שבת - פרק יב - משנה ד

הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. לגופה לא צריכה דהא כבר תנן בס"פ דלעיל בזה הכלל כל [חייבי] חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה אלא משום דבעי למתני בסוף פירקין פלוגתא דר"ג ורבנן בכותב בשני העלמות להכי תנא ברישא הכותב בהעלם אחד חייב: בסם כו'. עיין משנה ב' פ"ב דמגילה. ומ"ש שם בס"ד:

ורבי יהושע פוטר. פי' הר"ב וכן הרמב"ם ואפי' הוציא דם. ועיין בפירושם לרפי"ד. ועוד דהכא לא מחייב רבי יהושע כיון שמחשבתו היתה למלאכת הכתיבה לא לחבול ולהוציא דם וכדתנן בסוף פרק ד' ממסכת כריתות: