מסכת שבת - פרק ח - משנה ב

הַמּוֹצִיא חֶבֶל, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה. גֶּמִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן. נְיָר, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, חַיָּב. נְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן:

אזן לקופה. לאוחזה בה:

תלאי. לתלותו בו, ובציר משיעור אזן לקופה:

מדת מנעל. להראות לאומן כמדה זו אני צריך, ושעוריה בציר מתלאי:

נייר. מעשבים עושין אותו:

קשר של מוכסין. פעמים שאדם נותן מכס בראש הנהר מזה והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שבעבר האחר מן הנהר להראותו שכבר פרע המכס, ודרכו לכתוב שתי אותיות גדולות לסימן, והן גדולות משתי אותיות שלנו:

נייר מחוק. שוב אינו ראוי לכתוב, לפיכך צריך שיעור גדול לכרוך על פי צלוחית:

חבל כדי לעשות אוזן לקופה. דמתוך שהוא קשה פוגם עץ הנפה וכברה ולא עבדי אינשי הילכך לא מחייב בשיעורא זוטא לעשות תלאי. גמרא:

נייר. פי' הר"ב מעשבים עושין אותו. עיין בפי' משנה ב' פ"ב דמגילה ומשנה ד' פ"ב דסוטה:

והמוציא קשר מוכסין. איצטריך לאשמעינן אפי' כתוב על הקלף אע"ג דקתני בסמוך דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין. תוס':

פלייטון. מפורש במשנה ג' פ"ו: