מסכת זבחים - פרק יא - משנה ו

כְּלִי נְחשֶׁת שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, פּוֹחֲתוֹ, וְנִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:

פוחתו. דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא אלא בנקב גדול. ומיהו אחר שפחתו. מקיש עליו בקורנס ומחברו כדי שיחזור שם כלי עליו. דבשעת מריקה צריך שיהיה כלי:

כלי נחשת. אין הפרש בין כלי נחשת לשאר כלי מתכות. הרמב"ם:

פוחתו. פירש הר"ב דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא כדתנן ברפי"ד דמסכת כלים. ומ"ש הר"ב ומיהו אחר שפחתו מקיש עליו בקורנם כ"כ רש"י והרמב"ם בחבורו ספ"ח מהלכות מה"ק וגם בנא"י הוא כך בפירושו. והקשו התוספות דא"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרהו לגמרי ויחזור ויתפרו לאחר שקרעו. אלא א"כ היה חשוב בגד חדש כאילו אינו ראשון. ה"נ בכלי חשוב כלי חדש ואינו ראשון. אלא ה"פ דפוחתו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו ומיטהר בכך מטומאתו. ע"כ: