מסכת זבחים - פרק יג - משנה ה

הַמַּקְרִיב קָדָשִׁים וְאֵמוּרֵיהֶם בַּחוּץ, חַיָּב. מִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ, פָּטוּר. קְמָצָהּ, וְחָזַר קֻמְצָהּ לְתוֹכָהּ, וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ, חַיָּב:

המקריב קדשים ואימוריהן. שהקריב הבשר והאימורים מחוברים בו, חייב משום אימורים. ולא אמרינן הרי בשר חוצץ בין האימורין לאש ודכוותה בפנים לאו העלאה היא דרחמנא אמר (שם א׳) על העצים אשר על האש, והמעלן בחוץ נמי לא יהא חייב. לא אמרינן הכי לפי שמין במינו אינו חוצץ:

מנחה שלא נקמצה. אינה ראויה לפנים. הלכך המקריבה בחוץ פטור:

קמצה וחזר קומצה לתוכה. והקריבה בחוץ חייב. שכיוצא בה בפנים כשרה כדתנן בהקומץ נתערב קומצה בשיריה לא יקטיר ואם הקטיר כשרה:

המקריב קדשים ואימוריהן בחוץ חייב. פירש הר"ב משום אימורין ולא אמרינן הרי הבשר חוצץ כו'. ודכוותה בפנים לאו העלאה היא וכו' המעלה בחוץ נמי לא יהא חייב. כר' יוסי [במ"ג והלכה כוותיה] דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש"י. ומ"ש הר"ב לא אמרינן הכי לפי שמין במינו אינו חוצץ. וכלומר דאף בפנים לא אמרינן בכה"ג. לפי שמין במינו וכו'. כנ"ל וכן מוכח מחזר קומצה לתוכה דבסיפא. וכתבו התוספות והא דאמרינן לעיל [במשנה דרפ"ב] עומד ע"ג רגל חבירו פסול. אין דרך שירות בכך:

מנחה שלא נקמצה כו' פטור. לפי שהקומץ [אינו] ידוע הוא כמו האימורים הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הרמב"ם:

קמצה וחזר קומצה לתוכה כו'. חייב. פירש הר"ב שכיוצא בה בפנים כשירה כדתנן במ"ג פ"ג דמנחות ועמ"ש שם: