מסכת זבחים - פרק ה - משנה ו

מסכת זבחים - פרק ה - משנה ו

הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת זבחים - פרק ה - משנה ו

התודה ואיל נזיר קדשים קלים. אין מועלין בהן:

שחיטתן בכל מקום. אין טעונין שחיטה בצפון:

ונאכלים בכל העיר. דגבי חטאת כתיב (שם י׳) ואכלתם אותה במקום קדוש, ואין שלמים במקום קדוש אלא במקום טהור דהיינו בכל העיר שהוא מקום טהור מליכנס שם מצורעים:

לכל אדם. לזרים:

ליום ולילה. בתודה כתיב (שם ז׳) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר. ותניא, תודת שלמיו, לרבות שלמי נזיר:

המורם מהם. חזה ושוק שנתן מהן לכהן כשאר שלמים, דתודה לשלמים אתקוש דכתיב (שם) וזאת תורת זבח השלמים וגו׳ אם על תודה וגו׳. וארבע חלות מארבע מינים שבה כדכתיב (שם) אחד מכל קרבן לכהן הזורק וגו׳, ומורם מאיל נזיר, זרוע בשלה וחזה ושוק וחלת מצה אחת ורקיק אחד:

כיוצא בהן. נאכלים בכל העיר ליום ולילה:

לכהנים לנשיהם. כדכתיב (שם י׳) ואת חזה התנופה וגו׳ תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת זבחים - פרק ה - משנה ו

קדשים קלים. פי' הר"ב אין מועלים בהם. וכן לשון רש"י. ועיין ספ"ק דמעילה. ועיין לעיל במשנה ד' ומ"ש שם:

בכל מקום בעזרה. לשון הר"ב אין טעונין שחיטה בצפון. דתודה לשלמים אתקוש כדפי' הר"ב לקמן והיינו נמי טעמא דטעון ב' מתנות וכו'. [*ויש לדקדק אמאי שינה הכא ונקט בעזרה במקום לפנים מן הקלעים דלעיל. ונ"ל דתנא [דלעיל] מסריך סריך בלישניה דבפ' בתרא משנה ד' דהתם קאי על משכן]:

בכל העיר. לשון הר"ב דגבי חטאת כתיב כו' אלא במקום טהור. כדכתיב את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור. ומ"ש הר"ב טהור מליכנס שם מצורעים כדתנן במשנה ז' פ"ק דכלים. דכל עיירות דינן כך. וא"א לאכלן כשיצאו חוץ לעיר כדפירש הר"ב ספ"ח. ואיצטריך למעוטא דאותה דאף ע"ג דבהדיא כתיב במקום טהור. דלא תימא מאי מקום טהור. טהור מטומאת זב. והוא הר הבית. גמ'. [*וה"נ תקשה דה"ל למנקט חוץ ממחנה ישראל. ועיין לעיל]:

ליום ולילה עד חצות. עי' בסוף מתני' ג':

לנשיהם ולעבדיהם. כל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה. הרמב"ם פ"י מהל' מעשה הקרבנות: