מסכת זבחים - פרק יג - משנה ו

הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה, שֶׁהִקְרִיב אֶת אַחַד מֵהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, חַיָּב. שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה, שֶׁהִקְרִיב אֶת אַחַד מֵהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, חַיָּב. הַזּוֹרֵק מִקְצָת דָּמִים בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי חָג בֶּחָג בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב:

הקומץ והלבונה. של מנחת נדבה. שניהם מתירים את שיריה לאכילה הלכך רבי אלעזר פוטר דבעי הקטרת כל המתיר:

אחד בפנים. תחלה ואחר כך השני בחוץ חייב. שזה גמר ובו הכל תלוי:

שני בזיכי לבונה. מתירים לחם הפנים:

מי החג. שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסכות, אם ניסך אותן בחוץ חייב דסבר ניסוך המים בחג דאורייתא היא הלכך מחייב עלה בחוץ ואין הלכה כר״א בכולה מתניתין ונסוך המים בחג לאו דאורייתא היא אלא הלכה למשה מסיני:

שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב. בשירי דמים הפנימים מיירי וסבר דשירי הדם מעכבים בהם הילכך עבודה היא להתחייב עליה בחוץ אבל בשירי הדם של מזבח החיצון מודה ר׳ נחמיה שאינם אלא למצוה ולא לעכב, הילכך הזורקן בחוץ ודאי פטור. ואין הלכה כרבי נחמיה:

הזורק כו'. נפקא ליה מדתניא דם יחשב לרבות הזורק. דברי רבי ישמעאל. רע"א או זבח לרבות את הזורק. גמרא ד' ק"ז. והתם מפרש לקראי. למר אליביה דמר ולמר אליביה דמר. ואין להאריך בזה:

הזורק מקצת דמים בחוץ חייב. ולא פליג ר א דאפילו בחטאות הפנימיות שכל מתנותיהם מעכבות [כדתנן בפ"ד] אפ"ה אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת מהניא הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל. רש"י. כדתנן [בספ"ה דיומא] ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל. גמרא:

רבי אליעזר אומר אף המנסך מי החג כו'. פירש הר"ב דסבר ניסוך המים בחג דאורייתא ואין הלכה וכו' וניסוך המים בחג לאו דאורייתא אלא הל"מ. וכ"פ הרמב"ם ותמיהני דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הל"מ שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהא חייב על מה שהוא הל"מ כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו דבגמרא סלקא דעתין דטעמיה דר"א דיליף ונסכיה בב' ניסוכים הכתוב מדבר א' ניסוך המים וא' ניסוך היין ופרכינן דאי הכי מה להלן ג' לוגין אף כאן ג' לוגין והא מי החג קאמר דמשמע דאפילו פחות מג' לוגין וכו' ומסקינן דטעמיה דהל"מ הוא והשתא קשיא לי דבמ"ט פ"ד דסוכה כתבתי דמסקנא דגמרא דהל"מ היא. וא"כ אמאי אין הלכה כר"א. והרמב"ם בחיבורו פי"ט [ה"ג וד'] מה' מה"ק פסק המנסך שלשה לוגין מים בחוץ חייב פחות מכן פטור הואיל וחסר השיעור הרי אינן ראוין להתקבל בפנים ולפ"ז יראה לי דלא אתא ר"א למימר אלא דחייב אפילו בפחות מג' לוגין וכדדייק למימר מי החג דמשמע אפילו פחות כמ"ש לעיל משמא דגמרא וטעמא משום דס"ל דאין שיעור כלל. אפילו דלא כר"י דס"ל לוג בפ"ד דסוכה שם ומיהו לכ"ע הל"מ היא בין למתניתין דסוכה כמש"ש. בין לר"א. כדמסיק הכא בגמרא. אלא דלר"א אין להם שיעור ולרבנן יש להן שיעור למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' במ"ט פ"ד דסוכה. ולפי דקי"ל כמ"ד בסוכה דבעינן ג' לוגין לכך פסק הרמב"ם דלא כר"א דהכא. ובנא"י כ' ר"א סבר שזה חייב מן התורה ולפיכך אמר שהמנסך מי חג בחג בחוץ חייב ואפילו נסך שיעור מועט. ואין הדבר כן לפי שאינו אלא הל"מ ואם נסך ג' לוגין מים בחוץ חייב לדברי הכל ע"כ וזה כפי פסקו שבחיבורו אבל נשאר עדיין הקושיא שהקשתי לשאול מ"ש הל"מ ממדאורייתא לנדון דידן. ועוד דבגמרא המסקנא בהדיא דטעמא דר"א דלאו דאורייתא אלא הל"מ הלכך המחוור כמ"ש:

רבי נחמיה אומר שירי הדם כו'. כתב הר"ב בפנימים איירי וסבר דמעכבים כלומר דלא כסתמא דמתניתין ריש פ"ה: