מסכת זבחים - פרק א - משנה ב

יוֹסֵי בֶן חוֹנִי אוֹמֵר, הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת, פְּסוּלִים. שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר, שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶם, כְּשֵׁרִין. לְשֵׁם נָמוּךְ מֵהֶם, פְּסוּלִים. כֵּיצַד. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, פְּסוּלִין. קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כְּשֵׁרִין. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים, כְּשֵׁרִין. וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, פְּסוּלִין:

הנשחטים לשם פסח. כל שאר זבחים שנזבחו בארבעה עשר בניסן לשם פסח. פסולים. וכן שנזבחו לשם חטאת בכל זמן, פסולים. כי היכי דאינהו פסולים לשם אחרים. ופליג אתנא קמא דמתניתין דאמר כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. ואמר איהו, ובלבד שלא ישחטם לשם פסח ולא לשם חטאת:

שמעון אחי עזריה. נקרא כן, על שם שעזריה עסק בפרקמטיא והיה מספק צרכי שמעון אחיו שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון:

שחטן. לשאר זבחים:

לשם גבוה מהן. כדמפרש ואזיל. כשרים:

לשם נמוך מהן. לשם זבח שהוא פחות מהן בקדושה:

פסולים. דכתיב (ויקרא כ״ב:ט״ו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה׳, במורם מהם אין מתחללים, בנמוך מהם מתחללים. ואין הלכה כר׳ יוסי בן חוני, ולא כשמעון אחי עזריה:

בכור ומעשר בהמה. בהמה. נמוכין משלמים, מפני שהשלמים טעונים מתן ארבע, כלומר שתי מתנות שהן ארבע, וסמיכה ונסכים, ותנופת חזה ושוק. משא״כ בבכור ובמעשר דדמן טעון מתנה אחת, ואין סמיכה ונסכים נוהגת בהן, ולא תנופת חזה ושוק:

הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולים. דמצינו מותר פסח בא שלמים [כדתנן ספ"ב דשקלים] ואין מותר שלמים בא פסח. מה פסח שמותרה בא שלמים שחטה לשם שלמים פסול. שלמים שאין מותרן בא פסח. אם שחטן לשם פסח אינו דין שיהו פסולין. וכן מצינו בחטאת שמותרה בא עולה [כדתנן נמי התם] ואין מותר עולה בא חטאת וכו' בגמרא:

לשם גבוה מהן כשרים וכו'. פירש הר"ב דכתיב ולא יחללו וגו' אשר ירימו במורם מהם אין מתחללין כו'. ודרשינן נמי לענין טבל במיתה [כמ"ש בספ"ט דסנהדרין] דאי להך דהכא לחוד הוא דאתא לכתוב קרא אשר הורמו. מאי אשר ירימו ש"מ תרתי. דבעתידים לתרום כו' דהיינו טבל. גמרא. ולטבל לחוד לא אתי דהא קדשי מיותר כמ"ש לעיל בשם התוספות. והקשה לי מהר"ר יצחק לוי. דלעיל דרשינן ולא יחללו בדבר אחר. דלא כתיב בקרא. והכא דרשינן ולא יחללו במורם דבקרא. ותריצנא ליה דהכי איכא למדרש לקרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל בדבר אחר. ואת אשר ירימו נמי אין מחללין. ומדהדר וכתב את גבי אשר ירימו משמע למדרש הכי דהא ה"מ למכתב ולא יחללו את קדשי ב"י אשר ירימו אלא קרא תרתי קאמר דלא יחללו קדשי בדבר אחר דהיינו חולין ואת אשר ירימו דהיינו במורם נמי אין מחללין:

כשרים. בגמרא בעי רבי זירא אי כשרים ועולים קאמר. ובתרתי פליגי. אי כשרים ולא עולים קאמר. ובגבוה [מודו רבנן ובנמוך] (ונמוך)פליגי דבנמוך פסולים לגמרי:

קדשי קדשים. מפורשים ברפ"ה: