מסכת טהרות - פרק ח - משנה ד

הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ פָתוּחַ וּמְצָאוֹ פָתוּחַ, נָעוּל וּמְצָאוֹ נָעוּל, פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ נָעוּל, טָהוֹר. נָעוּל וּמְצָאוֹ פָתוּחַ, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שֶׁהָיוּ גַנָּבִים וְנִמְלְכוּ וְהָלְכוּ לָהֶן:

מפני שהיו גנבים. כלומר, כיון דהניחו נעול ומצאו פתוח, ודאי גנבים היו שם ופתחוהו, והאי דלא מטמאינן ליה, דאימור נמלכו והלכו להן ולא נגעו בכל מה שבבית. והלכה כחכמים:

וחכמים מטהרין. כשלא נגנב ממנו כלום. הרמב"ם שם (הלכה ט"ו):