מסכת טהרות - פרק ג - משנה ה

כָּל הַטֻּמְאוֹת, כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. אִם טְמֵאוֹת, טְמֵאוֹת. וְאִם טְהוֹרוֹת, טְהוֹרוֹת. אִם מְכֻסּוֹת, מְכֻסּוֹת. אִם מְגֻלּוֹת, מְגֻלּוֹת. מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת מְלֵאָה חֲלֻדָּה אוֹ שְׁבוּרָה, טְהוֹרָה, שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת, כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן:

אם טמאות טמאות. כי הא דתנן לקמן בפרק השרץ והצפרדע [משנה ז׳] נגע באחד בלילה ואין ידוע אם חי אם מת ובשחר עמד ומצאו מת, חכמים מטמאים, שכל הטומאות כשעת מציאתן. ודוקא במקום מציאתן, למעוטי נגע באחד בלילה בזוית זו ולמחר מצאו מת בזוית אחרת וכיוצא בזה:

אם מכוסות מכוסות. כגון כלי חרס המוקך צמיד פתיל לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת באוהל היה מגולה ועכשיו מכוסה, או אם מצאו מגולה לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת (באוהל) היה מכוסה ומוקף צמיד פתיל:

מחט שנמצאת מלאה חלודה. שמעכבת את התפירה, דחלודה כזו מטהרתה מידי טומאתה:

או שבורה טהורה. ולא אמרינן שמא כשהיתה שלימה נטמאה וכשיתקנוה ותחזור שלימה תחזור לטומאתה הישנה. והיינו פירושא דאם טהורות טהורות דתנן לעיל:

*[אם טמאות טמאות. כתב הר"ב ודוקא במקום מציאתן כו' ולקמן שם כתב דדוקא כשלא ראוהו חי מבערב וכו']:

טהורה. כתב הר"ב ולא אמרינן כו' תחזור לטומאתה הישנה כדין כלי מתכות. כמו ששנינו בר"פ י"א ממס' כלים: