מסכת תרומות - פרק ט - משנה ד

גדולי תרומה תרומה. מדרבנן עבדו רבנן תקנתא משום תרומה טמאה ביד כהן, כי היכי דלא לישהי לה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי בה לידי תקלה, ומשום הכי גזרו שיהיו גדולי תרומה כתרומה:

וגדולי גדולין חולין. אם חזר וזרע אותן גדולין, גדוליהן חולין:

הטבל. גדוליו חולין, משום דרובו חולין:

ומעשר ראשון. נמי משום דרובו חולין:

וספיחי שביעית. לפי שאינן מצויין ואינן נוהגים בכל שנה:

ותרומת חוצה לארץ. נמי לפי שאינה מצויה:

והמדומע. שרובו חולין:

ובכורים. שאינן מצויין [שאינן] נוהגים אלא בשבעת המינים:

גדולי הקדש ומעשר שני חולין. שאם זרע מהן סאה אחת והוסיף כמה סאה, חולין. אף בדבר שאין זרעו כלה:

ופודה אותם בזמן זרעם. פודה כל האוצר בדמי אותה סאה:

גדולי תרומה תרומה. עי' במשנה ב פרק ב דבכורים [*וגם עיין במ"ב פרק ב דבכורים] [אלו ז' תיבות שייכים בד"ה אבל והמעתיק ראם כתובים על הגליון והעתיק שלא במקומם ולא דק וכן תראה ריש פ"י בדברי הר"ב טעות כזה]. ומ"ש שם:

אבל הטבל. עיין במשנה ו':

והמעשר ראשון. שלא נטלה תרומתו. הר"ש:

והמדומע. עיין סוף פ"ז:

והבכורים גדוליהן חולין. עי' במ"ב פ"ב דבכורים ומתני' דהכא בזורע חוץ לירושלים. וכן לענין מעשר שני והכי מוקים לה בירושלמי: