מסכת תרומות - פרק א - משנה ו

חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הָאִלֵּם, וְהַשִּׁכּוֹר, וְהֶעָרוֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי. לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

חמשה לא יתרומו. מנינא למעוטי מדרבי יהודה, דאמר קטן שתרם תרומתו תרומה:

האלם. והוא ששומע אלא שנשתתק מחמת חולי, לא יתרום, לפי שאינו יכול לברך. וכן הערום אינו יכול לברך דכתיב (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר, בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערוה:

ובעל קרי. נמי בזמן התקנה מקמי דבטלוה לטבילותא לא הוה מצי לברך, דתנן בעל קרי מהרהר בלבו:

והשכור והסומא. אינם יודעים לברור מן היפה, ואנן בעינן שיהא התורם בורר ותורם מן היפה דכתיב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו. ושכור מקרי כל שאינו יכול לדבר בפני המלך מחמת שכרותו:

חמשה לא יתרומו וכו'. פי' הר"ב וכן הרמב"ם מנינא למעוטי דר' יהודה וכו'. הכא אתי שפיר דמנינא דחמשה קאי על ואם תרמו כו' ואפילו אי הוה מנינא דלעיל למעוטי דרבי יהודא כמ"ש הרמב"ם והר"ב לעיל לא קשיא אמאי איצטריך תו הכא למעוטי. משום דאי לאו הך דהכא ה"א דלעיל לא ממעט אלא דר' יוסי בקטן שהגיע לעונת נדרים אבל כשהגיע לשנת י"ג ויום א' אלא שלא הביא ב' שערות ה"א דמודה ת"ק לר' יהודא הלכך איצטריך תו הך דהכא. והא דאפסק תנא במתני' ד' וה' משום דבהו תני דאם תרמו אין תרומתן תרומה:

האלם וכו'. וא"ת אמאי לא כליל בהדי הנך ה' חרש המדבר ואינו שומע ותני ליה במתני' ב באפי' נפשיה ולתני הכא ששה. וי"ל דהואיל ולעיל בעי למתני פלוגתא דרבי יהודא ורבי יוסי בקטן תני נמי פירושא דחרש שנשנה קודם לקטן:

לא יתרומו וכו'. לשון הרמב"ם ומה שכופל שלא יתרומו חזוק לדבריו שלא יתרום אחד מהן לכתחלה בשום פנים ולא יחשבו כי כיון שתרומתו תרומה יקל בזה השיעור ויתרום לכתחלה ומפני זה כפל דבריו לחזק הענין שלא יתרום לכתחלה בשום פנים [*ועיין במ"ה פ"ק דעדיות]:

[*ואם תרמו תרומתן תרומה. לפי שאין הברכות מעכבות וכן אם תרם בדיעבד מן הרע על היפה תרומתו תרומה כדלקמן ספ"ב]: