מסכת תרומות - פרק ט - משנה ה

מאה לגנה של תרומה. שדה שנזרעה ערוגות ערוגות ויש בה מאה ערוגות של תרומה ואחת של חולין ולא ידיע הי דחולין:

כולן מותרים. קולא הוא שהקילו בגדולי תרומה דערוגה אחת של חולין מתרת ערוגות רבות בדבר שזרעו כלה:

אבל בדבר שאין זרעו כלה. אחת של תרומה אוסרת מאה של חולין, לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה:

[*לגנה. פי' הר"ב ערוגה. וכ"כ בפי' שהזכרתי ומסיים לשון כסלי לגיא בברכות ע"כ. והוא שם פ"ק ריש דף ו והגירסא שם לאוגיא ופירשו התוספות כי כסלא לאוגיא כעין תלמים המקיפים את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים הדין אוגיא להוי פאה עכ"ל. ותמיהה לי שאין הלמדי"ם שוים שבמשנתנו נראה שהיא שרשית ובברכות היא משמשת]:

כולן אסורים. פירש הר"ב לפי שאין הקרקע עולה בק"א. תוספתא. ויהיב הרמב"ם טעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ע"כ. ולא דמי למשנה י דפ"ד דהתם בתלוש ראויין הן להתערב [*ועיין לעיל פ"ד מ"ח]: