מסכת תרומות - פרק ט - משנה ג

וחייבת במעשרות. מעשר ראשון ושני. והוא הדין בתרומה:

ובמעשר עני. אם היא שנה שלישית או ששית של שמטה שמעשר עני נוהג בהן:

החובט. גדולי תרומה הללו במקלות, הרי זה משובח, כדי שלא יצטרך לחסום את הבהמה שדש בה, שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן:

כפיפות. סלין:

מאותו המין. של חולין, אם חטים חטים ואם שעורים שעורים:

נמצא לא זומם. כלומר אינו חוסם ונותן זמם לתוך פיה שהרי היא אוכלת מאותו המין:

ולא מאכילה תרומה. דמשל חולין שבכפיפה התלויה בצוארה היא אוכלת:

וחייבת במעשרות. פי' הר"ב והוא הדין בתרומה. כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר וכ"כ הר"ש. וכתב עוד ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים. כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה ומיהו מעשר שני אינו נמכר *) [וקתני] לה עכ"ל. דהא תנן מעשרות תרתי משמע [*ובפי' שהזכרתי כתוב ואף ע"ג דמ"ש אינו נמכר הא לא קתני ליה בהדיא ע"כ. ואפילו למאן דאמר דמעשר שני ממון בעלים איכא למימר] טעמא דאינו נמכר משום דסתם זורע תרומה כהן הוא. ומעשר שני לבעלים. וכן הרמב"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרים מעשר שלהן לכהנים. ולא הזכיר מכירה במעשר שני. [*ובריש מסכת מעשר שני כתבתי דהלכה כמאן דאמר ממון גבוה. ומיהו במשנה ט פרק ד בכורות כתבתי דמלישנא דמעשרות ליכא למידק דאף מעשר שני במשמע]:

[*ועניי ישראל מוכרים וכו'. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הרמב"ם]: