מסכת תרומות - פרק א - משנה ז

אֵין תּוֹרְמִין, לֹא בְמִדָּה, וְלֹא בְמִשְׁקָל, וְלֹא בְמִנְיָן. אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי. אֵין תּוֹרְמִין בְּסַל וּבְקֻפָּה שֶׁהֵם שֶׁל מִדָּה, אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָהֶן חֶצְיָן וּשְׁלִישָׁן. לֹא יִתְרֹם בִּסְאָה חֶצְיָהּ, שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה:

אין תורמין לא במדה. דכתיב (שם) ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם כלומר מאומד, ואי אתה תורם לא במדה ולא במשקל ולא במנין. ואף על גב דהאי קרא בתרומת מעשר הוא דכתיב, אם אינו ענין לתרומת מעשר שהרי נתנה בו תורה שיעור מעשר מן המעשר וצריך שימדוד כדי שיתן השיעור הראוי, תנהו ענין לתרומה גדולה שלא נתנה בו תורה שיעור:

אבל תורם הוא את המדוד. שמודד הוא את טבלו, או מונה ושוקל את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, וכשמפריש התרומה גדולה ממנו מפריש מאומד ולא ימדוד ולא ישקול ולא ימנה:

אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה. שהרואה אומר במדה הוא תורם:

אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן. דכיון דאינו ממלא אותן ליכא למגזר:

שחציה מדה. שיש בסאה פעמים סימנין עד מקום חציה ואיכא למגזר דלמא אתו לתרום במדה:

אין תורמין לא במדה וכו'. ואף על גב דתכמים נתנו בו שיעור כדתנן במ"ג פ"ד מ"מ יעשה כדין תורה ולא יתרום במדה כו' אלא אומדו ומפריש בדעתו כשיעור דלקמן:

[*לא במדה ולא במשקל ולא במנין. וכן תנן לקמן פ"ד מ"ג כזה הסדר *) ואע"ג דהתם במ"ו תנן שהמודד משובח מהמונה והשוקל משובח משלשתן ל"ק דלפי שכל דבר נמדד ונשקל תני תחלה מודד ואח"כ שוקל המשובח אבל מונה שאין דרכו בכל דבר הניחו לאחרונה. וז"ל הרמב"ם בפרק ג' מה' תרומה דבר שדרכו למדוד מודד ודבר הנשקל שוקל דבר שאפשר למנותו מונה]: