מסכת תרומות - פרק ח - משנה ג

הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר. חֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר:

היה אוכל באשכול. תלש אשכול מגפן שבגינה והיה אוכל והולך עד שנכנס לחצר, וחצר קובעת למעשר, ואפילו אכילת עראי אסורה עד שיתרום ויעשר:

ר׳ אליעזר אומר יגמור. לא שיאכל בחצר. אלא יצא חוץ לחצר ויגמור לאכול האשכול בגינה:

לא יגמור. ואפילו בגינה, עד שיעשר:

חשיכה לילי שבת. והיה אוכל אכילת עראי, ושבת קובעת למעשר ואפילו אכילת עראי אסורה:

יגמור. למוצאי שבת, אבל בשבת עצמו מודה דאסור:

לא יגמור. אפילו למוצאי שבת, עד שיעשר. והלכה כרבי יהושע:

לילי שבת. מצאתי בס' חכמת שלמה במס' סוכה פ"ב [כז.] שכתב אהא דתנן התם חוץ מלילי י"ט ראשון של חג וז"ל לילי הוא כמו ליל אלא שהוא דבוק וק"ל. וכן לילי אחרון של חג בפרק לולב וערבה עכ"ל. ול"נ שהכונה בלילי כלומר כל לילות אבל הוא דבוק ובכ"מ שתמצא במשנה יתבאר כן. במסכת שבת ובנדרים וכן תמצא בברייתא רפ"ק דפסחים ובפ"ו דף עא. [*אלא דבריש פסחים איתא אור רב הונא אמר נגהי. ורב יהודה אמר לילי. [ושם הוא (ס"א יחיד) מוכרת] לכך נראה לי דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד. כדאיתא בריש פרק ראשית הגז וכמ"ש שם]:

רבי אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור. הכי גרסינן בס"א. וכן כתב רש"י בסוף פ"ד דביצה דהכי גרסינן ר' אליעזר אומר יגמור דסבירא ליה בשבת כמו בחצר. ועי' עוד מה שכתבתי שם בס"ד וכן נראה מל' הרמב"ם בחיבורו סוף פ"ד מהלכות מעשר אע"פ שבפירושו כתב מאמר ר' יהושע יגמור [*ועכשיו ראיתי בנוסחא שבא לידי מארץ ישראל כמו שתראה בפתיחתי לסדר קדשים ובנוסחא ההיא הוא כמו בחבורו]: