מסכת תרומות - פרק ב - משנה ד

אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. כָּל מִין חִטִּים, אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וּדְבֵלָה, אֶחָד. וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא תוֹרֵם מִן הַיָּפֶה:

כל מין חטים אחד. ואע״ג דאיכא שחמתית ולבנה:

וכל מין תאנים אחד. ואע״ג דאיכא שחורות ולבנות. תאנים בעודן לחים קרויין תאנים, וכשיבשו קרויין גרוגרות, וכשנדרסין בעגול קרויין עגול דבלה:

תורם מן היפה. מן התאנים על הגרוגרות דתאנים יפים מן הגרוגרות:

תורם מן המתקיים. מן הגרוגרות על התאנים, דגרוגרות מתקיימי טפי:

לעולם הוא תורם מן היפה. דכתיב (במדבר י״ח:ל׳) בהרימכם את חלבו לעולם בעינן חלבו, ואי פסיד יפסד. ואין הלכה כרבי יהודה:

אין תורמין ממין על שאינו מינו. מפורש בסוף פרקין בפירוש הר"ב. ועיין מ"ש שם: