מסכת תרומות - פרק א - משנה ג

קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עַד שֶׁלֹּא בָא לְעוֹנַת נְדָרִים, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וּמִשֶׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:

רבי יהודה אומר תרומתו תרומה. בדיעבד, דלית ליה לרבי יהודה הך דרשא מאת כל איש פרט לקטן:

עד שלא בא לעונת נדרים. הזכר בן י״ב שנה ויום אחד, והנקבה בת י״א שנים ויום אחד. ומאותה עונה ואילך אם תרם תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי:

קטן כו' רבי יהודה אומר תרומתו תרומה. עיין בפ"ב דמגיל' משנה ד [*דהתם כתבתי בשם התוספות בשהגיע לחנוך וה"נ נראה דכוותיה ומשום הכי תנן שלא הביא שתי שערות דמשמע דבסמוך להן מיירי אבל הר"ש מוכיח דהכא בכל קטן קאמר. וכתב בפי' שהזכרתי שמשום ר"י נקט ע"כ. ולי נראה משום דשמעי' לרבי מאיר דמצריך שיביא שתי שערות כדמייתי הר"ש ירושלמי [דיבמות] פ' ב"ש]: