מסכת מנחות - פרק ט - משנה ז

כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה, חוּץ מִן הַפַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפָּסַח. וְהַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ וּמֵבִיא נְסָכִים וּמֵמִיר:

פר הבא על כל המצות. על אחת מכל המצות. כגון הורו ב״ד שחלב מותר. וזהו פר העלם דבר של צבור שבמקרא, וסמיכה כתיבא ביה (ויקרא ד׳:ט״ו) וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר, ושלשה מזקני ב״ד היו סומכין עליו:

ושעיר המשתלח. לעזאזל, כתיב ביה (שם ט״ז) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי:

שעירי עבודה זרה. דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו כו׳. ואין הלכה כר׳ שמעון:

כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. דעיקר סמיכה בקרבן יחיד הוא דכתיבא (שם ג׳) וסמך ידו על ראש קרבנו:

היורש סומך. אם התנדב אביו בקרבן עולה ושלמים ומת, בנו סומך עליו:

ומביא נסכים. של קרבן:

וממיר. אם המירה בבהמה אחרת, תמורתו חלה עליה ושתיהן קדושות כאילו המירה אביו:

חוץ מן הפר הבא על כל המצות. פי' הר"ב כגון הורו ב"ד כו'. ובמ"ז פ"ה כתב הר"ב פר העלם דבר של צבור. וז"ל הרמב"ם. ומה שנאמר בכאן פר הבא על כל המצות ר"ל פר העלם דבר. לפי שהוא ג"כ יבא על המצות. כמו שבארנו במסכת הוריות. אע"פ שרוב מה שקורין השם הזה הוא לפר העלם של כהן משיח. אבל ע"ד הרחבת לשון בשמות יקרא ג"כ פר העלם דבר של צבור פר הבא על כל המצות. ע"כ. ומ"ש הר"ב ג' מזקני ב"ד סומכין עליו. הארכתי בזה בס"ד במ"ג פ"ק דסנהדרין:

*)רש"א אף שעירי ע"ז. דשתי סמיכות גמירי להו בצבור כמ"ש הר"ב במשנה ז' פרק ה' אין סמיכה אלא בבעלים. וזה אהרן ובניו [*כלומר בניו אחריו] סומכים בו. דס"ל לר"ש בספ"ק דשבועות. דאין השעיר מכפר על הכהנים:

כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. ה"נ בבהמה. דאילו עוף אין טעון סמיכה. כדכתבתי במ"ג פ"ג דגיטין:

חוץ מן הבכור והמעשר כו'. שנאמר קרבנו ר"ל הדבר שחייב לעשותו (כמותו) קרבן לא הבכור והמעשר והפסח. הרמב"ם:

והיורש סומך. לקמן בדבור ומימר אכתוב מנלן. וכתב הר"ב אם התנדב אביו בקרבן עולה ושלמים. דאילו חטאת שמתו בעליה תמות. כדתנן בריש פ"ד דתמורה ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. כדתנן התם בפ"ג מ"ג:

ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה וכמו שכתבתי במ"ו פ"ז דשקלים:

ומימר. המר ימיר לרבות את היורש. ויליף סוף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר. אף סוף הקדש יורש סומך. גמ':