מסכת מנחות - פרק ג - משנה ז

שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת:

שבעה קני מנורה. כדכתיב (שמות כ״ה) וששה קנים יוצאים מצדיה, והקנה האמצעי, הרי שבעה קני מנורה:

שתי פרשיות שבמזוזה. שמע והיה אם שמוע:

ואפילו כתב אחד מעכבן. אפילו אות אחת שהיא דבוקה לחברתה ואינה מוקפת גויל כהלכתה פסול במזוזה ובתפילין ובספר תורה:

ארבע פרשיות שבתפילין. קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע:

מעכבות זו את זו. בין בתפלה של ראש שכותבין כל פרשה ופרשה בקלף בפני עצמו, בין בתפלה של יד שכל ארבעתן כתובים בקלף אחד:

ארבעתן ארבע מצות. ואין מעכבות זו את זו ואין הלכה כרבי ישמעאל:

שבעה קני מנורה וכו'. גמרא הויה כתיבא בהו. פירש"י כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו (שמות כ״ה:ל״ו) ע"כ. וא"ת א"כ כפתורים נמי ליעכבו ותו איתא בגמרא סוף דף כ"ח גביעים כפתורים ופרחים מעכבי' זה את זה ותירצו התוספות דשמא לא חשיב להו משום דליתנהו בשאר מיני מתכות. ע"כ. כלומר דמרבינן למנורה שתיעשה אף משאר מיני מתכות וילפינן דלא הצריך הכתוב לכל הני אלא כשהיא באה זהב כדאיתא בגמרא:

שבעה נרותיה. בראש כל קנה וקנה הוה נר אחד כעין בזך ושם נותנין השמן והפתילות. רש"י:

ואפילו כתב א' מעכבן. פירש הר"ב אפילו אות אחת שהיא דבוקה כו' דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ושלימה ובתפילין כתיב הויה והיו לטוטפות רש"י. ומ"ש הר"ב ובס"ת. גמרא דף ל'. וכתב ב"י טור י"ד סי' רע"ד דמוכתבתם למדו גם לס"ת:

ארבע ציציות מעכבות זו את זו. לא אתמר בגמרא מנלן והרמב"ם פירש במשנה דלעיל וז"ל וכולן סמכו אותם לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות אבל הענין קבלה בידינו. ע"כ:

[*רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות. ונ"מ לענין סדין בציצית וטלית בעלת חמש. ולצאת בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה כדאיתא בסוגיא. ואוקימתא בתרא. כתבה טור א"ח סי' י"ג]: