מסכת סנהדרין - פרק ח - משנה ה

נדון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

הנאה להן. שאינן מוסיפין לחטוא:

והנאה לעולם. שקטה כל הארץ:

רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:

ורע לעולם. שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור:

יין ושינה לרשעים. כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות:

לצדיקים רע להן. שאינם עוסקין בתורה:

ורע לעולם. שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם:

פיזור. שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:

בן סורר ומורה נדון על שם סופו וכו'. תניא ר"י הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר. ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לב"ד ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו וכו'. גמרא. ועמ"ש במשנה ה' פ"י:

שקט וכו' לצדיקים הנאה להם וכו'. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות רש"י. כלומר ולא שיהו שקטים גם מטרדת תורה ומצות: