מסכת סנהדרין - פרק ח - משנה א

בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן, הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא), כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, בֵּן וְלֹא בַת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל מִצְוֹת:

בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י״ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:

עד שיקיף זקן התחתון. האי זקן דאמור רבנן, התחתון אמרו, שיקיף השער { } ביבות הגיד:

ולא העליון. זקן ממש:

שנאמר בן ולא איש. משהקיף זקן התחתון איש הוא. ואע״ג דמקטנותו הוא קרוי בן, לא מצינו לחייבו מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור, שלא בא לכלל המצות, הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא, כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבוו. תו של איש, בתחלת אישותו חייביה קרא. ומשהקיף זקן התחתון, איש גמור הוא:

בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות. כתב הר"ב הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא כי יהיה לאיש בן. הסמוך לגבורתו של איש וכו'. וכתבו התוספות וא"ת דלמא שנה שלפני גדלות. כדאשכחן במופלא הסמוך לאיש [במשנה ו' פ"ה דנדה] ומפרש ר"ת דהכא דריש. לאיש דמשמע לשון גבור כדכתיב (מלכים א ב׳:ב׳) וחזקת והיית לאיש [מה שאין כן בנדרים דאיש מרוחק מיפליא דהכי כתיב (במדבר ו׳:ב׳) איש או אשה כי יפליא] [ולא כתיב כי יפליא איש או אשה. כד"א (שמות כ״א:ז׳) וכי ימכור איש את בתו. א"נ דייק מדלא כתב והיית איש]. וא"ת א"כ למה לן במתניתין טעמא דשלא בא לכלל מצות וי"ל דהוה אמינא דמקודם הבאת שערות מתחיל הזמן דסמוך לגבורתו של איש. ואפילו הוי יותר משלשה חדשים לא הוה חייש במה שבימי קטנות כיון דאינו ראוי להוליד. דקרינן ביה בן ולא אב. ע"כ. ועיין מ"ש במשנה י"א פ"ו דנדה [ד"ה עד שיקיף]. [*והא דכתבו התוספות. ואפילו הוי יותר משלשה חדשים. (כלומר) [צ"ל משום] דאע"ג ששנינו ועד שיקיף וכו'. אפילו הכי כי מלאו ליה שלשה חדשים משהביא שתי שערות אע"פ שלא הקיף אינו נעשה בן סורר ומורה. כדתני דבי רבי ישמעאל בן ולא אב. ואמרי במערבא. בן ולא הראוי לקרותו אב. כדאמר רבי כרוספדאי אמר רבי שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים בלבד כלומר אע"פ שלא הקיף דהא אם בא על אשה משהביא שתי שערות. ונתעברה. ניכר העובר בשלשה חדשים. וראוי לקרותו אב]: