מסכת בבא בתרא - פרק ד - משנה ו

הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ, לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים וְאֶת הַסַּפְסָלִים וְאֶת הַוִּילָאוֹת. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמְּגֻרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים:

הנסרים. לוחות שמשימין עליהם הבגדים:

הספסלים. שיושבים עליהם. ויש גורסים ספלים, שנותנים בהם מים לרחוץ:

וילאות. מסך כנגד הפתח. פירוש אחר, אלונטית שמסתפגין בה. ויש אומרים סינר שמכסין בו הערוה כשיושבין במרחץ:

מגורות של מים. בריכות השופכות מים למרחץ:

אוצרות של עצים. שמחממין בו המרחץ:

ולא מכר את הנסרים וכו'. משום דמטלטלי לא מזדבני. הרשב"ם:

ולא את המגורות וכו'. דאין אלו תשמישין המיוחדים למרחץ כי הנך דלעיל. ואין אלו מאני תשמישתיה. אלא ממונו הם להנות בהם אפי' בתוך ביתו. דכשקונה אותן. קונה להסיק ביתו. ולאפות ולצלות בהם כמו חטי ושערי [דבפי' הר"ב משנה דלקמן]. הרשב"ם:

מגודות. כמו נהרסו ממגורות [יואל א, יז]. הרשב"ם: