מסכת בבא בתרא - פרק ד - משנה ג

המוכר את הבית. סתם:

מכר את הדלת. שכל תשמישי הבית הקבועים בו בכלל הבית הם:

אבל לא את המפתח. דמידי דמיטלטל הוא:

המכתשת. הקבועה בקרקע:

האיצטרובל. עיגול של עץ שעליו מעמידים הרחים. וקבוע הוא:

הקלת. אפרכסת שעושים סביב לרחים לקבל הקמח הנטחן שלא יפול לארץ. ומיטלטל הוא:

ולא את התנור ולא את הכירים. דמיטלטלים הם. ואית ספרים דגרסי, מכר תנור מכר כירים. ומיירי בקבועים ומחוברים בקרקע:

הרי כולם מכורים. כל הני תשמישי דביתא. אבל שאר מאני תשמישתיה אינם מכורים. אפילו אמר וכל מה שבתוכה, לא רבה אלא תשמישים המיוחדים לבית כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן:

אבל לא את המפתח. כתב הר"ב דמידי דמטלטל הוא. כלומר אע"ג דקביעה כדאמרינן בגמ' דקתני מפתח דומיא דדלת. מ"מ אינה מכורה משום דאין קביעותה קביעות גמורה. ומפתח זה (שאינה) [צ"ל שהיא] קבועה כגון אותם שאנו קוראים קודאינ"טבלעז שראויות לכל פתח ופתח. אבל מכתשת הקבועה. היא יותר קבועה. ולפיכך היא מכורה. נ"י:

הקלת. פירש הר"ב אפרכסת וכו' לקבל הקמח וכו'. [*ובסוף פרק י"ד ממסכת כלים כתבתי שהר"ב הרכיב בכאן ב' פירושים. וכן עוד לו בזה במ"ג פרק ד' דזבים]: