מסכת בבא בתרא - פרק ד - משנה ב

לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עֻמְקָא וְרוּמָא. וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיך לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ:

בור. חפירה בקרקע:

דות. בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור:

אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. לא קנה בור ודות, הואיל ותשמישן חלוק מן הבית, שאין עשויין אלא לשאוב מים. עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא:

וצריך. המוכר:

ליקח לו דרך. מן הלוקח, לילך לבור ודות. דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום:

וחכמים אומרים אינו צריך. דסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר הבית שייר לעצמו דרך שילך לבור ולדות:

בזמן שאמר חוץ מאלו. חוץ מבור ודות, דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי:

מכרן לאחר. מכר הבור ודות לאחר, ושייר הבית לעצמו:

רבי עקיבא אומר אין הלוקח צריך ליקח ממנו דרך. דמוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו הבור והדות, דרך נמי מכר לו. והלכה כרבי עקיבא:

הדות. פירש הר"ב בנין של אבנים על גבי קרקע. וכן פירש במשנה ז' פ"ג דראש השנה גם רש"י והרמב"ם מפרשים כן. כמ"ש שם. וכ"כ עוד הר"ב במשנה ו' פ"ה דכלים. ולשון הברייתא דהכא דבגמרא. והעתיקה הר"ב במשנה ח' פ' י"א דאהלות שבור בחפירה. ודות בבנין. ופי' הרשב"ם בחפירה בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין. בבנין. חופרין בו בעפר תיחוח ובונין לו כותל אבנים ומקרי דות. והלכך אי תנא בור הוי אמינא הני מילי בור שהוא בחפירה. אבל דות שהוא בבנין כמין בית הרי הוא בכלל בית. ואי תנא דות. משום דבנין בפני עצמו הוא וחשיב. אבל בור לא חשיב. וליבטל גבי בית. צריכא. ע"כ. והדעת מכרעת כפירושו. וז"ל הרמב"ם בפ' כ"ה מהלכות מכירה ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור. ע"כ ולשון זה נראה כפי' הרשב"ם:

אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. נמשך גם על ולא את הגג. המגיד פכ"ה מהלכות מכירה. וז"ל הרמב"ם בפירושו לפי שלא יועיל עומקא ורומא אלא להקנות מה שהוא נראה על הארץ. או מה שעל הגג. ע"כ. וז"ל המגיד פרק כ"ד מהלכות מכירה. וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביה ולבנות באויר. או להעמיק ולחפור. מגביה. ומעמיק. אבל לא קנה בבנינות שבעמקים ובאויר:

בזמן שא"ל חוץ מאלו וכו'. פירש הר"ב דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי. ולרבנן לא אתא לטפויי כלל דבלאו הכי שייר לעצמו דרך. ולרווחא דמלתא אמר כן שלא יאמר לוקח כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך. שאין כל מוכרין בקיאין בדינין. והלכך פירש כל כך. הרשב"ם:

מכרן לאחר. לשון הר"ב מכר הבור והדות לאחר. ושייר הבית לעצמו. דאין לומר שמכרן אחר שמכר הבית סתם כי היאך יתכן שהוא עצמו אין לו דרך. ומי שלקח ממנו יש לו דרך. שדי לו ללוקח שיהיה כמוכר אבל ר"ל שמכרן לפני מכירת הבית או מכר הבית לאיש א'. והבור והדות לאיש אחר. בשעה אחת. הרמב"ם:

רבי עקיבא אומר א"צ ליקח לו דרך. ועיין במ"ה פ"ו. וכתב הר"ב הלכה כר"ע. גמ'. ואכולה מתני' קאי: