מסכת נידה - פרק ח - משנה ד

עד שהוא נתון תחת הכר. הבגד שמקנחת בו את עצמה בשעת תשמיש, קרוי עד:

דם עגול טהור. דדם מאכולת הוא:

משוך טמא. ואם טפה משוכה היא, טמאה, שחזקתה שהיא ממנה, ובעת שקנחה עצמה נתלה זה הדם בעד:

דברי ר׳ אליעזר בר ר׳ צדוק. וכן הלכה:

*[עד. כתב הר"ב הבגד שמקנחת כו' קרוי עד כלו' שהוא מעיד אם היא נדה או לא. וכן מסיים הערוך ואם היתה נדה בשעת תשמיש נראה בה דם ומסיים עוד ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכבגד עדים כל צדקותינו ע"כ. והוא פסוק בישעיה סי' ס"ד ופירשו רש"י ורד"ק לשון הסרה וריחוק והרד"ק הביא לראיה משנה ומשמשת בעדים דבפרק קמא. ולפ"ז אינו מלשון עדות]:

עגול טהור. עד שיהא בו כגריס ועוד. הרא"ש:

משוך טמא. אפי' כל שהוא ובכתם מודה ר"א בר רבי צדוק דאף במשוך בעינן כגריס. הרא"ש: