מסכת נידה - פרק ה - משנה ה
מסכת נידה - פרק ה - משנה ה
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, קְנָאָהּ. וְאֵינוֹ נוֹתֵן גֵּט עַד שֶׁיַּגְדִּיל. וּמִטַּמֵּא בְנִדָּה, לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. וּפוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. וּפוֹסֵל אֶת הַבְּהֵמָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנִסְקֶלֶת עַל יָדוֹ. וְאִם בָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, מוּמָתִים עַל יָדוֹ, וְהוּא פָטוּר:
פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת נידה - פרק ה - משנה ה
שבא על יבמתו קנאה. וזכה בנכסיו אחיו. ואע״פ שאין קנין לקטן, שאני הכא דמן שמיא אקנויה נהליה:
ואינו נותן גט עד שיגדיל. אם בא לגרשה. דקידושי אחיו קדושין גמורים, וגירושין של זה אינן גירושין גמורין. ודוקא כשבא עליה לאחר שהגדיל, די לה בגט. אבל אם לא בא עליה לאחר שהגדיל, צריכה גט וחליצה:
ומטמא בנדה. אם בא עליה בנדתה. דביאתו ביאה לכל דבר:
ופוסל. כגון נכרי ועבד או חלל בן תשע שנים שבא על הכהנת, פסלה מתרומת אביה:
ואינו מאכיל. אם הוא כהן ונשא ישראלית, אינו מאכילה בתרומה, לפי שאין קנינו קנין גמור. ואפילו הוא יבם דקנייה בהך ביאה כדאמרן, אפילו הכי אינו מאכילה בתרומה:
ופוסל את הבהמה. אם רבעה על פי עד אחד:
ונסקלת על ידו. אם יש שני עדים:
פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת נידה - פרק ה - משנה ה
שבא על יבמתו. אבל נשואין לית ליה. כדתנן במ"ח פ"י דיבמות:
[*בן ט' שנים ויום אחד. נראה שהוא ג"כ הל"מ כמ"ש בשם הרמב"ם במתניתין דלעיל על בת ג' ויום אחד]:
קנאה. לשון הר"ב וזכה בנכסי אחיו וכו'. וכן לשון רש"י. ונראה דלענין ירושתה. וכ"ש ליטמא לה לא קנאה. מדלא פי' כדלעיל. וטעמא רבא איכא. דלא עשאו ביאתו אלא כמאמר בגדול. כדתנן התם ביבמות [דף קיב]. ובפ"ה מה' יבום [הלכה יח] כתב המגיד בשם הרמב"ן. וז"ל מדאורייתא קנה אותה לכל דבר של יבום. אבל אינה כא"א להתחייב עליה כו'. אבל מדבריהם עשו אותה כמאמר לגמרי. והא דקני לה מדין תורה. טעמא דמלתא כדקתני עלה בתוספתא דיבמות. זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה. א"צ דעת ביאתו ביאה. וכן בירוש'. ע"כ. ולדבריו נראה דאף יורשה ומטמא לה. ואולי דרש"י [*והר"ב] נמי סמכו על מה שפי' במתני' דלעיל. דה"ה הכא:
ופוסל. לשון הר"ב כגון עובד כוכבים ועבד וכו'. אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן. ליכא למימר דפסיל מן התרומה. דאי משום ביאת זנות. לא פסלה זנות דכשר מן התרומה. ואי משום קדושין למהוי בת כהן לישראל. לאו קדושין נינהו. דקטן דקידש אין קדושיו קדושין. רש"י. ומ"ש הר"ב פסלה מתרומת אביה. עיין מ"ש בזה לעיל:
ופוסל את הבהמה. לשון הר"ב אם רבעה ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים אבל סקילה לא. דמודה בקנס פטור. רש"י. ועיין רפ"ח דזבחים ורפ"ו דתמורה:
[*מומתים על ידו. עיין במשנה דלעיל [מ"ש] בס"ד]: