מסכת נידה - פרק א - משנה ו

וּבַמֶּה אָמְרוּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה, מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת. וְאִם רָאֲתָה הָרִאשׁוֹנָה מֵאֹנֶס, אַף הַשְּׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ:

ובמה אמרו. ארבע נשים דיין שעתן:

בראיה ראשונה. שראתה הבתולה, והמעוברת והמניקה, והזקנה לאחר שעברו עליה שלש עונות מחמת זקנתה:

אבל בשניה מטמאה מעת לעת. שהרי חזרה לקדמותה להיות דמיה מצויין בה:

מאונס. כגון דקפצה וראתה, או מחמת פחד, או שאכלה דבר המגיר דם: