מסכת מעשרות - פרק ד - משנה ה

המקלף. מסיר קליפתן:

מקלף אחת אחת. שעורה אחת. ודוקא כשאינו סמוך לגורן אבל אם היה סמוך לגורן אפילו קילף יותר פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר:

המולל מלילות. המהבהב שבולין באור וממעכן בידו להסיר הפסולת:

מנפה. להפריח המוץ:

מיד ליד. מנערן מידו אחת לידו האחרת:

ירקה פטור. שהזרע עיקר וירקה לא חשיב אא״כ כוון לירק:

מתעשרת זרע וירק. חייב לעשר בין אכל הזרע בין אכל העלין ירק כמות שהן:

השבת. כך שמה בערבי, ובלע״ז אניט״ו.

וזירים. זמורות, ואפילו זרעה סתם מתעשורת זרע וירק וזירים, לפי שהשבת עושה זמורות ארוכות. אבל הכוסבר אינה מתעשרת זירים אא״כ זרעה תחלה לזירים:

אינו מתעשר זרע וירק. אם זרע סתם ולא פירש:

השחלים. בערבי חב אל שאר, ובלע״ז קרישון:

הגרגיר. כך שמו בערבי, ובלע״ז אירוג״א. והלכה כחכמים:

[*ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב. משמע אפי' אחת אחת דאי תימא דוקא בצירף ונתן לתוך ידו קשי' רישא. וכן נ"ל שהוא דעת רש"י שפי' בפ"ק דביצה דף יג ע"ב וז"ל חייב במעשר דהוה ליה קבע ע"כ. אלא שהתו' כתבו עליו דלא נהירא דבסמוך משמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד דהיינו דגונו עכ"ל. והכי אמרי' התם למעשר אין. לשבת לא. ומי איכא מידי דלענין שבת לא הוי גמר מלאכה ולמעשר הוי גמר מלאכה. ונ"ל דרש"י מפרש קבע ור"ל דבכך הוי גרנו. וכן נראה מלשונו בדבור המתחיל והרי גרנו וכו'. ולפ"ז תקשה קושייתנו על התוס'. ונ"ל דתנא אורחא דמלתא נקט *)דכשמצטרף נותנם לתוך ידו והרבה דנקטי התוס' לאו דוקא דבשתי' חייב והרמב"ם בפ"ג מהל' מעשר העתיק המשנה כלשונה]: