מסכת מעשרות - פרק ב - משנה ב

ואמר טלו לכם תאנים. בעל השער או בעל החנות אמר כן:

ובעל השער ובעל החנות חייבין. דביתו של אדם טובל לו, אבל לא לאחרים:

ורבי יהודה פוטר. משום דשער וחנות אדם בוש לאכול בתוכו. וחצר דקובעת למעשר היא כל שאין אדם בוש לאכול בתוכה:

עד שיחזיר פניו. במקום שיושב ומוכר הוא בוש לאכול בלא חזרת פנים אבל במקום שאינו יושב ומוכר אינו בוש, וקיימא לן מקום שהוא בוש פטור מקום שאינו בוש חייב, ואין הלכה כרבי יהודה:

ואמר טלו לכם וכו'. פירש הר"ב בעל השער וכו'. וכן כתב הר"ש. וצריכין לומר שהפירות מונחים בשוק דאילו הפירות גם כן בשער או חנות א"כ טבולים והוקבעו למעשר ואסורין גם לאחרים כדפרישית לעיל. וה"ה דהוי מצי למתני היו יושבים בבית אלא שדרך המוכר פירות בשוק שהוא יושב בשער או בחנות לא בבית והרמב"ם בפ"ה מהלכות מעשר כתב אנשים שהיו יושבים בשער או בחנות ואמר להם וכו' ובעל השער או בעל החנות לא יאכלו וכו' שנמצא כאומר לאלו טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם כבתיהם עכ"ל. ואתי שפיר לישנא *) [*דאמר טלו וכו'. דקאי אעובר בשוק כבמתני' דלעיל. וכן דקתני ובעל השער וכו'. חייבין] שהוא לשון רבים [*דלהר"ב הל"ל והוא חייב כדקתני ואמר בלשון יחיד]:

ורבי יהודה פוטר. פי' הר"ב וחצר הקובעת למעשר היא כל שאין אדם בוש וכו'. דברי ר' נחמיה הן במשנה ה' פ"ג. ובירושלמי ר' יהודה ור' נחמיה אמרו דבר אחד: