מסכת מעשרות - פרק א - משנה ו

הפרד. רגילין היו לפרד ברמונים וליבשן, ואותן הגרגרים יבשים קרויין פרד ע״ש שמפרידים אותן כדי שתכנס בהן [החמה] מכל צד:

משיפקל. כמו משיקלף, כלומר משיסיר מעליהן הקליפות הרעות:

משימרח. אחר שמנקין התבואה מן המוץ שלה צוברים אותה במקום א׳ בגורן ומיפה פני הכרי ומחליקין אותו, והוא הנקרא מרוח:

משיכבור. לפי שרגילים לעקור הקטנית עם העפר צריך לכברם בכברה:

קוטעים. שבלים קטועים שלא נדושו:

מן הצדדים. צדי הכרי שלא נתמרח:

וממה שבתור התבן. שלא נזרה מן המוץ:

[*הצמוקין. הענבים היבשים. הרמב"ם והר"ש]:

[*משיעמיד ערימה בראש גגו. שדרך להעמידם בראש הגג ליבשם כדתנן לקמן פ"ג [מ"ד] החרובין עד שלא כנסן לראש הגג ל' הפי' שהזכרתי]:

[*משיפקל. כתב הר"ב כמו משיקלף בחלוף [כמו] שמלה שלמה. ל' הפירוש שהזכרתי]:

משימרח. עיין מ"ש במשנה ו פ"ק דפאה: