תלמוד - נדרים עח א

זה הדבר אשר צוה ה' . דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה: ת"ל זה הדבר . ואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ: אף בפרשת נדירים כו' . ולקמן מפרש למאי הלכתא: להכשיר ג' הדיוטות . בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות: והא ראשי המטות כתיב . בהפרת נדרים דמשמע מומחין: [ביחיד מומחה] . להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים: ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא . דהא אקשינן להו להפרת נדרים: לומר שיש שאלה בהקדש . דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש: אין שאלה בהקדש . דהקדש טעות הוי הקדש: ב"ש לית להו ג"ש . ולא הוה כתיב ראשי המטות בשחוטי חוץ דלא גמרינן ג"ש: וקא מקשינן לב"ש למאי הלכתא כתיב זה הדבר בשחוטי חוץ: ואינו חייב על המליקה . שאם מלק עוף בחוץ אינו חייב: והכתיב שבת עמהן . בסמוך לאותו פסוק וידבר משה את מועדי ה' בפרשת אמור אל הכהנים וכתיב לעיל מינה מלבד שבתות ה' וגו': והא . פרשת נדרים: מסיטרא כתיבא . בצד אותה הפרשה דפנחס כתיב פרשת נדרים:

מה בשחוטי חוץ כו' . לקמי׳ מפ' לה: להכשיר ג׳ הדיוטי' . דחד ליכא למימר מדאצטריך קרא ראשי מטות ליחיד מומחה מכלל דהדיוטו׳ לא סגי בחד ומדאפיק לחד אוקמי׳ אתלתא כמו דין דבעי׳ שלשה: לומ׳ שיש שאלה בהקדש . שאס שחט קדשי׳ בחוץ ונשאל אהקדש מפטר מקרבן וכרת: ולב״ש דאמרי אין שאלה בהקדש . דאמרי בנזיר (ל:) דהקדש טעות הקדש. [וממילא] דאין שאלה דשאלה דנדר משוס דמשווי לנדר נדר טעות: זה הדנר דנדרי . כיון דלא גמרי ג״ש למאי הלכתא: חכם מתיר וכו' . ולר״י דלעיל (נדרים עז:) דכי נמי דרשי׳ ביה הך דרי׳ מיניה ג״ש דהוי מופנה מצד אחד גבי שחוטי חוץ: הא כתי׳ שבת . תחלת מועדות פ׳ פנחס (במדבר כח): והא מסיטרא כתי׳ . בתר פרש׳ [המועדות בראשי] המטות: